תשואה נומינלית לעומת תשואה ריאלית: האם ההשקעה שלכם גברה על האינפלציה?

יתרה גדולה יותר בחשבון אינה בהכרח קונה יותר מוצרים ושירותים. תשואה ריאלית בוחנת כיצד צמיחת ההשקעה משתווה לשינוי המחירים בסל צריכה שנבחר באותה תקופה.

כאן, נומינלי פירושו שלא בוצעה התאמה לאינפלציה. אין פירוש הדבר בהכרח לפני עמלות או מסים. ציין את המוסכמות האלה בנפרד; תשואה נומינלית לאחר מס עדיין עשויה לדרוש התאמה לאינפלציה.

השתמש בערך התחלתי חיובי של התיק, במטבע דיווח אחד וללא הפקדות או משיכות חיצוניות בדוגמאות הפשוטות. כלול בערך הסופי מזומן שנשאר והכנסה מהשקעה; אל תכלול הלוואה אלא אם היא נכללת במפורש במודל.

מניות יכולות להניב גם עליות מחיר וגם דיבידנדים, כפי שמסביר הסבר המניות של Investor.gov.

התחל מ־תשואה כוללת ולא משינוי המחיר בלבד. חלוקות שהושקעו מחדש כבר כלולות בערך המניה שנוצר; אל תוסיף שוב את אותו מזומן.

יהיו n תשואה נומינלית ו־p אינפלציה, שניהם במספרים עשרוניים לאותו מרווח זמן. אם 10,000 גדלים ב־8%, הערך הנומינלי בסוף הוא 10,800. אם מדד המחירים הרלוונטי עולה ב־5%, חלק את הערך הזה ב־1.05.

באופן כללי, תשואה ריאלית = (1 + n) ÷ (1 + p) − 1 = (n − p) ÷ (1 + p). כפול ב־100 כדי לקבל אחוז. גם גורם הצמיחה הנומינלי וגם מדד המחירים חייבים להשתמש בבסיסים חיוביים ועקביים.

חיסור של 5% מ־8% נותן פער של 3 נקודות אחוז, אך לא את התשואה הריאלית המדויקת. קיצור הדרך משמיט את החלוקה ב־1.05. כל הנתונים כאן הם דוגמאות מומצאות, ולא קריאות אינפלציה עדכניות או ביצועי השקעה.

הסבר הקשר המדויק של St. Louis Fed מבחין בין היחס של גורמי הצמיחה לבין קירוב החיסור.

• ערך נומינלי בסוף: 10,000 × 1.08 = 10,800.
• כוח הקנייה בסוף במונחי הכסף של תחילת התקופה: 10,800 ÷ 1.05 ≈ 10,285.71.
• תשואה ריאלית: 10,285.71 ÷ 10,000 − 1 ≈ 2.8571%, באמצעות ערכים שלא עוגלו.

נניח ש־10,000 מניבים 4% בזמן שהמחירים עולים ב־6%. החשבון מסתיים ב־10,400, אך כדי לשמר את כוח הקנייה של הסל המקורי היה נדרש סכום של 10,600.

ערך ריאלי בסוף = 10,400 ÷ 1.06 ≈ 9,811.32. תשואה ריאלית = 1.04 ÷ 1.06 − 1 ≈ −1.8868%. הרווח הנומינלי של 400 וההפסד הריאלי מתארים יחידות שונות, ולא רישומים סותרים בחשבון.

יתרת מזומן שאינה נושאת ריבית ממחישה גם היא את המכנה. עם אינפלציה של 5% וללא שינוי נומינלי, התשואה הריאלית היא 1 ÷ 1.05 − 1 ≈ −4.7619%, ולא בדיוק −5%.

אינפלציה אינה חיוב של הברוקר. היתרה יכולה להישאר ללא שינוי בזמן שכוח הקנייה שלה יורד. תשואה ריאלית גם שונה מ־P/L ממומש: סגירת פוזיציה אינה מתאימה בעצמה את התוצאה למחירים במקומות אחרים בכלכלה.

השתמש ברמות התחלה וסוף מאותה סדרת מדד מחירים. אינפלציית התקופה = מדד סופי ÷ מדד התחלתי − 1. מעבר מרמה של 200 ל־210 מייצג אינפלציה של 5%, לא 10%.

בסיס המדד שרירותי: 100 עד 105 נותנים את אותו יחס. אל תשלב רמות מסדרות שבוצע להן בסיס מחדש באופן שונה בלי שיטת הקישור של הספק.

בהשקעה של שלושה חודשים, השתמש בשינוי המדד המקביל לשלושה חודשים, ולא בנתון הכותרת האחרון של שנים־עשר חודשים. תאריכי פרסום אינם תאריכי מדידה; ציין אי־התאמה כאשר נקודות הקצה המדויקות אינן זמינות.

מדד מחירים לצרכן הוא ממוצע המבוסס על סל, ולא התקציב האישי שלך. השאלות הנפוצות על מדד המחירים לצרכן של הלשכה האוסטרלית לסטטיסטיקה מסבירות את המגבלה הזו.

בחר את מקום ההוצאה ואת סל המחירים הרלוונטיים, ולאחר מכן השאר את התשואה הנומינלית במטבע הזה. רווח של נכס זר במטבע המקומי שלו חייב לעבור תחילה המרה עקבית לפני הערכת כוח הקנייה המקומי שלך.

שינוי תוויות המטבע אינו המרת מטבע. באופן דומה, החלת שיעור האינפלציה של מדינה אחרת על תשואה ללא שינוי במטבע זר אינה מייצרת תשואה ריאלית אמינה במטבע הבית.

נבחן שנתיים עם תשואות נומינליות של +10% ו־−5%, ואינפלציה של +4% ו־+3%. נניח שאין תזרימי מזומנים חיצוניים, הכנסה מחוץ לחשבון או עלויות. זהו מסלול היפותטי נוסף.

התשואה הריאלית השנתית המקבילה היא (1.045 ÷ 1.0712)^(1/2) − 1 ≈ −1.2305%. אל תשווה את השיעור השנתי הזה לרווח הנומינלי הדו־שנתי של 4.5% כאילו התקופות זהות.

בדוגמה הזו האינפלציה האטה מ־4% ל־3%, אך רמת המחירים עלתה בשתי השנים. אינפלציה חיובית איטית יותר אינה מבטלת עליות מחירים קודמות.

ממוצעים חשבוניים ותשואות מצטברות מסבירים מדוע חיבור תשואות ההשקעה השנתיות או שיעורי האינפלציה נותן גורם צמיחה שגוי.

• גורם צמיחת ההשקעה: 1.10 × 0.95 = 1.045, או 4.5% במצטבר.
• גורם צמיחת המחירים: 1.04 × 1.03 = 1.0712, או אינפלציה מצטברת של 7.12%.
• גורם צמיחה ריאלי: 1.045 ÷ 1.0712 ≈ 0.97554145.
• תשואה ריאלית מצטברת: כ־−2.4459%; 10,000 מסתיימים בכוח קנייה של כ־9,755.41 במונחי תחילת התקופה.

תוויות תשואה מתארות ממדים שונים. תשואה נומינלית כוללת עשויה לכלול הכנסה אך לא לכלול מסים אישיים. תשואה ריאלית יכולה להיות לפני מס או לאחריו, בהתאם לקלט שצוין.

קח את הערך הסופי ברוטו של 10,800 מהדוגמה הראשונה. נניח שעמלה של 100 ומס של 200 משולמים שניהם מהחשבון בסוף, ומשאירים 10,500. אלה חיובים שרירותיים, ולא כללי מס של מדינה כלשהי.

תשואה נומינלית לאחר עלויות = 10,500 ÷ 10,000 − 1 = 5%. עם אינפלציה תואמת של 5%, תשואה ריאלית לאחר עלויות = 1.05 ÷ 1.05 − 1 = 0%. כוח הקנייה אינו משתנה תחת ההנחות האלה.

אם הערך הסופי המדווח כבר כולל את החיובים האלה, אל תחסר אותם שוב. בחיובים באמצע התקופה יש להשתמש בתזמון האמיתי שלהם בעת שחזור החשבון, ולא בטיפול המפושט של חיוב בסוף התקופה.

חלוקות אינן באופן אוטומטי רווח נוסף או הגנה מפני אינפלציה.

המדריך של Investor.gov לחלוקות קרנות מסביר את המקורות שלהן.

בדוק חלוקות בתוך אותו גבול של תיק. מזומן שנשמר או הושקע מחדש בתוך החשבון שייך לתוצאת ההשקעה שלו; כסף שנוסף מבחוץ אינו הופך לתשואה רק משום שמתחשבים באינפלציה.

עבור תשואה ריאלית רצויה q ואינפלציה משוערת p, הדרישה הנומינלית המקבילה היא (1 + q) × (1 + p) − 1. זה הופך את חישוב התשואה הריאלית; הוא אינו מזהה השקעה שיכולה לספק אותה.

יעד ריאלי של 3% עם אינפלציה משוערת של 5% דורש 1.03 × 1.05 − 1 = 8.15% נומינלי, על אותו בסיס עלויות. חיבור של 3% ו־5% ימעיט בדרישה המדויקת.

אינפלציה המשמשת לתכנון היא הנחה; אינפלציה המשמשת לבחינת תקופה שהסתיימה היא תצפית. תייג את השתיים בנפרד. אפילו תקבול נומינלי קבוע אינו מקבע את כוח הקנייה העתידי.

אם התוצאה הנומינלית היא 8.15% אך האינפלציה בפועל מגיעה ל־7%, התוצאה הריאלית היא 1.0815 ÷ 1.07 − 1 ≈ 1.0748%, מתחת ליעד של 3%. הדוגמה משנה רק את האינפלציה, ולא אסטרטגיית מסחר משוערת.

יעד של תשואה ריאלית אינו מצדיק הגדלת מינוף. זהו מדד לבחינה, לא תוצאה מובטחת ולא הוראה לקחת סיכון רב יותר.

התחל בערך הסופי ובראיות לשני גורמי הצמיחה. אי־אפשר לשחזר באמינות אחוז ללא התקופה, המטבע, סל המחירים ומוסכמת העלויות.

• תעד תאריכי התחלה וסיום, ערכי תיק חיוביים ומטבע דיווח אחד.
• התאם הכנסות, השקעה מחדש, עמלות, מסים וכל העברה חיצונית.
• תעד את סדרת מדד המחירים ואת רמות ההתחלה והסיום התואמות לה.
• תייג קלטים נומינליים לעומת ריאליים, מצטברים לעומת שנתיים, ונצפים לעומת משוערים.

כאשר מתבצעות הפקדות או משיכות, פתור תחילה את בעיית המדידה הזו. תשואות משוקללות זמן ומשוקללות כסף מבחינות בין התזמון והגודל שלהן.

חיסור יחיד של אינפלציה מ־IRR הרגיש לתזרימי מזומנים עלול להטעות כאשר האינפלציה משתנה לאורך הזמן. השתמש בשיטה עקבית ומתוארכת של כוח קנייה, במקום להתייחס להפקדות חדשות כאל צמיחת השקעה.