אסטרטגיית פוט לונג: חשיפה לירידה עם סיכון פרמיה מוגדר

למחזיק הפוט יש זכות, אך לא חובה, למכור את נכס הבסיס בסטרייק. רכישת חוזה אחד שולטת בדרך כלל במכפיל המוצג לסדרה הזו. כך אפשר ליצור חשיפה דובית בלי פרופיל ההפסד הפתוח של מניה בשורט, אך עדיין אפשר להפסיד את כל הפרמיה כאשר הירידה קטנה מדי, מאוחרת מדי או אינה מתרחשת

דוגמה: המניה ב-100, פוט בסטרייק 95 מצוטט ב-2.40 והמכפיל הוא 100. חוזה אחד עולה כ-240 לפני עמלות. ההפסד החוזי של האופציה מוגבל בדרך כלל לפרמיה הזו לפני המימוש, אך חלון הזמן ומרווח הביד-אסק עדיין קובעים אם התוכנית יכולה להצליח

נקודת האיזון המקובלת בפקיעה היא הסטרייק פחות הפרמיה למניה ששולמה: 95 − 2.40 = 92.60. מחיר מניה מעל 95 משאיר את הפוט ללא ערך פנימי ומפסיד כ-240 לפני עמלות. ב-90, הערך הפנימי הוא 5.00 למניה, ולכן הרווח בפקיעה הוא כ-260 לחוזה (5.00 − 2.40 × 100). ב-94, הפוט בתוך הכסף אך עדיין מפסיד כ-140 בפקיעה

מכיוון שמניה אינה יכולה לרדת מתחת לאפס, ערך הפקיעה המרבי התיאורטי מוגבל בסטרייק. זו אינה הבטחה למחיר שניתן להגיע אליו או המלצה להחזיק עד אפס. עמלות ומחירי הכניסה והיציאה בפועל משנים את התוצאה הממומשת

בנקודת בדיקה לפני הפקיעה, הפוט יכול לעלות לפני שהמניה מגיעה ל-92.60 משום שערך הזמן והתנודתיות הגלומה נשארים. הוא גם יכול לאבד ערך כאשר התזה הדובית נותרת נכונה אם הזמן חולף או ה-IV יורדת. put-call parity ו-גרפי תמורה של אופציות מספקים בדיקות שימושיות למתמטיקת החוזה

פוט יכול לעלות לפני הפקיעה בגלל ירידת מניה, תנודתיות גלומה גבוהה יותר או שניהם. הגדירו נקודת בדיקה, פרמיית יעד, הפסד מרבי ותנאים להערכה מחדש. בדקו ירידה מיידית, ירידה מאוחרת, מניה שטוחה עם התכווצות IV וגאפ נגד הפוזיציה. כללו את המכפיל המלא, העמלות והביד שניתן לבצע במקום סימון תיאורטי

מכירה לסגירה היא בדרך כלל הדרך הישירה לממש את ערך האופציה שנותר. מימוש פוט עצמאי יכול ליצור פוזיציית מניה שורט כאשר המחזיק אינו בעל המניות, בכפוף לכללי ההשאלה והחשבון של הברוקר. אשרו את מועדי החיתוך למימוש ואת הסליקה לפני שתבחרו במימוש במקום במכירה