כיצד לחשב אחוז תשואה בחוזים עתידיים: מרווח לעומת שווי נקוב

תשואה מתחילה בתוצאה במזומן ולא במספר המרווח. בעסקת קיזוז, חשבו את תנועת המחיר עם הסימן באמצעות מכפיל החוזה והכמות, ואז הפחיתו עמלות, עמלות בורסה, עמלות סליקה והחלקה שנמדדה.

כיצד לחשב רווח והפסד בחוזים עתידיים מציג את חישוב הטיק והמכפיל. השתמשו בחודש החוזה ובמפרט המדויקים במקום להעתיק מכפיל ממוצר דומה.

אחוז הופך למשמעותי רק לאחר שהמונה הזה קבוע. אם דוח אחד משתמש ב-P&L ברוטו ודוח אחר ב-P&L נטו אחרי עלויות, נתוני התשואה שלהם אינם בני השוואה גם אם הם משתמשים באותו מכנה.

תשואה על שווי נקוב = P&L נטו ÷ שווי נקוב בכניסה. שווי נקוב בכניסה הוא מחיר הכניסה × מכפיל החוזה × מספר החוזים, באמצעות מכנה חיובי מוחלט עבור פוזיציית לונג או שורט.

תשואה על מרווח פתיחה = P&L נטו ÷ דרישת המרווח ההתחלתי ששימשה בכניסה. היא יכולה לתאר יעילות הון, אך מרווח הוא ביטחונות ולא מחיר הרכישה של החשיפה העתידית.

תשואה על הון החשבון = P&L נטו ÷ בסיס הון חשבון שצוין בבירור. היא עונה כמה גדולה הייתה תוצאת העסקה ביחס לחשבון, אך הבסיס חייב לכלול חותמת זמן ולהיות מותאם להפקדות או משיכות.

שווי נקוב בחוזים עתידיים ו-מרווח בחוזים עתידיים לעומת מינוף מסבירים מדוע המכנים האלה עונים על שאלות שונות.

נבחן חוזה מדד עתידי היפותטי שמסולק במזומן, מצוטט ב-5,000 ובעל מכפיל של 20 דולר. לחוזה לונג אחד יש לכן שווי נקוב בכניסה של 100,000 דולר.

נניח דרישת מרווח התחלתי של 6,000 דולר והון חשבון של 12,000 דולר שהוקצה לעסקה.

החוזה נמכר ב-5,025. העלייה של 25 נקודות יוצרת P&L ברוטו של 500 דולר משום ש-25 × 20 דולר = 500 דולר. נניח שסך העמלות, עמלות הבורסה והסליקה וההחלקה שווה 20 דולר, ונשאר P&L נטו של 480 דולר.

כל שלושת היחסים משתמשים באותו מונה של 480 דולר. אף אחד אינו משנה את תוצאת המזומן של העסקה. הם שונים משום שכל מכנה שואל שאלה אחרת על חשיפה, ביטחונות או השפעת החשבון.

• תשואה על שווי נקוב בכניסה: 480 דולר ÷ 100,000 דולר = 0.48%
• תשואה על מרווח פתיחה: 480 דולר ÷ 6,000 דולר = 8.00%
• תשואה על הון החשבון שצוין: 480 דולר ÷ 12,000 דולר = 4.00%

תשואה גבוהה על מרווח יכולה להיווצר משום שמכנה המרווח קטן ביחס לחשיפה הנקובה. אין פירוש הדבר שהחוזה העתידי עצמו עלה באחוז הזה, וזה אינו מתאר הפסד אפשרי מרבי.

מרווח יכול גם להשתנות עם תנודתיות, ריכוז, חודש חוזה, שיטת סליקה או מדיניות ברוקר. קיזוז של מרווח יכול להפחית את המרווח הנדרש בלי לשפר את ה-P&L הבסיסי של העסקה.

להשוואה בין מוצרים, תשואה נקובה שומרת לעיתים קרובות על חשיפת המחיר גלויה. לסיכון חשבון, תשואה על הון החשבון יכולה להיות שימושית יותר. אף אחת מהן אינה תחליף לתוכנית הפסד לחץ או נזילות.

חוזים עתידיים מסומנים בדרך כלל לשוק באמצעות סליקה יומית. זיכויים וחיובים יומיים יכולים להזיז מזומן בזמן שהפוזיציה נשארת פתוחה, אך תזרימי סליקה אלה הם חלק מאותו P&L של הפוזיציה.

אל תוסיפו זיכויי וריאציה יומיים ל-P&L סופי של עסקה אם המספר הסופי כבר כולל את כל התנועה מהכניסה ליציאה. יישבו את ציר הזמן של הדוח כך שכל תנועת מחיר תיכנס למונה פעם אחת.

אם כסף הופקד או נמשך בתקופת המדידה, אחוז פשוט של הון בסוף התקופה יכול לבלבל בין ביצועי מסחר לתזרימי מזומן חיצוניים.

הון חשבון בחוזים עתידיים לעומת יתרת מזומן מפריד בין היתרות שיכולות להופיע בדוח חוזים עתידיים.

כתבו את החישוב בסדר הזה:

• חוזה וחודש מדויקים
• כיוון, כמות, כניסה ויציאה או ייחוס סליקה
• מכפיל, שווי טיק, P&L ברוטו וכל העלויות
• שווי נקוב בכניסה
• דרישת מרווח פתיחה וחותמת הזמן שלה
• בסיס הון החשבון וכל תזרימי המזומן החיצוניים
• תקופת החזקה והאם התוצאה ממומשת או עדיין מסומנת

תשואה ברמת עסקה אינה תשואה שנתית של תיק, תחזית או ראיה שאפשר לחזור על ההגדרה.

תקופות החזקה קצרות יכולות לגרום להיוון שנתי מכני להיראות קיצוני משום שמינוף ותדירות הזדמנויות מתעלמים מהם.

אם פוזיציה גולגלה, חשבו את רגלי החוזה הישן והחדש בנפרד לפני שילוב התוצאה הכלכלית.

אם המטבעות שונים, ציינו את שער ההמרה ואת חותמת הזמן במקום לערבב אחוזים במטבע מקומי ובמטבע סליקה.

המדריך מסביר מכניקת מדידת תשואה. הוא אינו בוחר מכנה מועדף לכל מטרה, מעריך ביצועים עתידיים או ממליץ על פוזיציית חוזים עתידיים.