רשימת בדיקה לשמירת רשומות של עסקאות אופציות

רשמו את החוזה לפני שאתם רושמים את דעתכם. כתבו את הנכס שבבסיס, קול או פוט, סטרייק, פקיעה, סגנון האופציה, מכפיל, נכס נמסר, כמות והאם הסדרה סטנדרטית או מותאמת. טיקר מוכר אינו מספיק כאשר כמה פקיעות וסטרייקים נמצאים זה לצד זה

מכפיל חוזה אופציה ממיר פרמיה מצוטטת למניה לסכום חוזי. אם הציטוט הוא 2.40 והמכפיל הוא 100, חוזה אחד מייצג 240 לפני עמלות. לחוזה מותאם יכול להיות נכס נמסר אחר, לכן העתיקו את התנאים שהברוקר או הודעת הסליקה מציגים במקום להחיל כלל זכור של 100 מניות

בפוזיציה מרובת רגליים, רשמו כל רגל באותו סדר בכל פעם. כללו את היחס, צד הקנייה או המכירה, השפעת פתיחה או סגירה והפוזיציה הצפויה לאחר שכל הרגליים יתמלאו. שם אסטרטגיה כמו “מרווח” אינו מזהה לבדו את הסטרייקים, התאריכים או חשיפת ההקצאה

שמרו את תמונת הציטוט שהייתה זמינה כאשר החלטתם לפעול. רשמו חותמת זמן ואזור זמן, ביד, אסק, גדלים מוצגים, אמצע אם השתמשתם בו, עסקה אחרונה אם היא רלוונטית והסשן שבו הציטוט היה זכאי. מרווח ביד־אסק באופציה הוא עלות ומגבלת ביצוע, לא שדה קישוט

כתבו את הסיבה לעסקה במונחים שניתנים למדידה: טווח המחיר שציפיתם לו, התאריך שבו הוא היה צריך להיות רלוונטי, הנחת התנודתיות הגלומה, האירוע שיכול להפריך את הרעיון וההפסד המרבי שקיבלתם. “שוריים” או “דוביים” לבדם אינם ניתנים לבדיקה מאוחר יותר

השתמשו בהיפותזה קטנה כדי להפוך את הרשומה לניתנת לביקורת. נניח ששני קולים מצוטטים בביד 2.30 ובאסק 2.50, ואתם מגישים לימיט 2.40. אם שני החוזים מתמלאים ב־2.40, הפרמיה היא 2 × 2.40 × 100 = 480 לפני עמלות. רשמו את טווח הציטוט, הלימיט, הכמות וההנחה ששני המילויים היו אפשריים; אל תשכתבו את הכניסה מאוחר יותר באמצעות אמצע נוח יותר

שמרו את מזהה ההוראה, זמן השליחה, מסלול או זירה כאשר הם מוצגים, סוג ההוראה, תנאי הלימיט או הסטופ, תוקף ההוראה והיסטוריית הביטול או ההחלפה. הוראת Day והוראה בעלת חיים ארוכים יותר יכולות ליצור חשיפה שונה גם כאשר המחיר והכמות זהים

התאימו כל מילוי להוראה. רשמו זמן מילוי, מחיר, כמות, מצב מילוי חלקי, עמלות, עמלות בורסה וכל חיוב או זיכוי במזומן. חשבו מחדש את הממוצע רק לאחר שמירת המילויים הבודדים. בהוראה מרובת רגליים, התאימו כל רגל ואת החיוב או הזיכוי נטו; רגל אחת שהתמלאה יכולה להשאיר פוזיציה זמנית שמסוכנת בהרבה מהמבנה שתוכנן

השתמשו בבדיקה הפשוטה הזו לאופציה ארוכה ישירה: פרמיית מזומן = חוזים שמולאו × מחיר מילוי × מכפיל. לאחר מכן הוסיפו עמלות והשוו את התוצאה לפעילות המזומן של הברוקר. אם המספרים אינם תואמים, שמרו את שתי הרשומות וחקרו את החוזה, הכמות, המכפיל ושורת העמלה במקום לערוך בשקט את היומן

הוסיפו לאותה רשומה כל אירוע מהותי: הוספה, הקטנה, גלגול, מימוש, הקצאה, פקיעה, התאמת פעולה תאגידית או חיסול ברוקר. ציינו את הכמות שנותרה ואת פוזיציית המניות או המזומן שנוצרה לאחר כל אירוע. הקצאת אופציה היא אירוע בחשבון, לא רק תווית על העסקה הקצרה המקורית

כתבו אם הפוזיציה נסגרה בעסקת קיזוז, מומשה, הוקצתה או הורשתה לפקוע. במרווח, אשרו מה קרה לכל רגל. אופציה קצרה יכולה להיות מוקצית בעוד שגידור ארוך נשאר פתוח, וחוזה עם סליקת מזומן יכול להפיק רישום חשבון שונה מחוזה שנמסר פיזית

שמרו בנפרד את תאריך העסקה ואת תאריך הסליקה. אם אתם מעבירים חשבון או מחליפים ברוקר, שמרו את האישורים המקוריים ואת דוח ההעברה כך שהחשבון המקבל לא יהפוך להיסטוריה היחידה. קשה יותר לשחזר רשומה חסרה לאחר שחוזה פקע או חשבון נסגר

הפרסומים והטפסים של IRS המצוטטים כאן ייחודיים לארצות הברית. הם מסבירים מושגים נפוצים בדיווח פדרלי, אך אינם מחליפים הוראות נוכחיות, כללי מדינה, כללי מדינה אחרת או עצה מאיש מס מוסמך. קוראים מחוץ לארצות הברית צריכים להשתמש באותו תהליך ראיות מול הרשות המקומית ומסמכי הברוקר

בפעילות בארצות הברית, השוו את היומן לטופס Form 1099-B של הברוקר או לדוח חלופי, לרשומות Form 8949 כאשר הן רלוונטיות ולכל טיפול Form 6781 עבור חוזי Section 1256 מתאימים. הוראות IRS יכולות לטפל בפקיעה, מימוש, הקצאה, wash-sale, straddle ובמצבים בין־חשבוניים באופן שונה ממכירה פשוטה. היומן שומר את העובדות הדרושות לשאלה הנכונה; הוא אינו קובע את תוצאת המס

אל תדרסו טופס של ברוקר משום שמספר נראה מפתיע. סמנו את הפער, זהו את אירוע מחזור החיים ואת מסמך המקור ושמרו הערת תיקון מתוארכת. נתיב ביקורת כזה שימושי יותר מגיליון נקי שמסתיר כיצד מספר השתנה

השלימו בדיקה קצרה לאחר כל סגירה או פקיעה, ואז בדיקה עמוקה יותר לפחות פעם בחודש. אשרו שלכל פוזיציה פתוחה יש זהות חוזה, מגבלת סיכון, כמות נוכחית ותאריך החלטה הבא. קבצו עסקאות סגורות לפי אסטרטגיה ותנאי שוק כדי שעלויות ביצוע חוזרות או החלטות מאוחרות יהיו גלויות

השתמשו בבדיקה הסופית כדי להפריד בין תוצאה לתהליך. שאלו אם התזה הייתה ספציפית, אם הציטוט תמך בגודל המיועד, אם המילוי תאם להוראה, אם פעלתם לפי כלל ההפרכה ואם הסליקה יצרה את הפוזיציה שציפיתם לה. תוצאה רווחית עדיין יכולה לחשוף כשל בתהליך