הנטייה השולית לצרוך (MPC): נוסחה, דוגמה ו־MPS
למדו כיצד הנטייה השולית לצרוך משווה בין שינוי בצריכה לשינוי בהכנסה הפנויה, במה היא שונה מיחסים ממוצעים ומה אפשר להסיק מאומדן MPC.
במדריך הזהמה מודדת הנטייה השולית לצרוך
תקציר קצר
הנטייה השולית לצרוך (MPC) משווה את השינוי בצריכה לשינוי בהכנסה לאורך תקופה מוגדרת. היא מתארת תגובה שולית; היא אינה החלק מכלל ההכנסה שאדם מוציא, תחזית לכל משקי הבית או מכפיל תוצר בפני עצמה.
מה מודדת הנטייה השולית לצרוך
״שולית״ מתייחסת לתגובה לתוספת הכנסה. בדוגמה פשוטה של משק בית, MPC שואלת בכמה משתנה הצריכה כאשר ההכנסה הפנויה משתנה. אם במהלך התקופה שנבדקת הצריכה עולה ב־60 סנט לכל דולר נוסף של הכנסה פנויה, ה־MPC של התגובה הזאת הוא 0.60, או 60%.
בכלכלה נהוג לבטא את המושג כנגזרת של הצריכה ביחס להכנסה. כשמחשבים מנתונים שנצפו או מדוגמה, קל יותר להשתמש ביחס של שינויים סופיים:
MPC = השינוי בצריכה ÷ השינוי בהכנסה
סקירת הספרות של חוקרי מועצת הפדרל ריזרב בנושא זעזועי הכנסה מגדירה MPC באופן רחב כנגזרת של הצריכה ביחס להכנסה. היא גם מסבירה שאומדן MPC תלוי באופן שבו החוקרים מגדירים הכנסה וצריכה ובתגובה שהם מבקשים לאמוד. המונח לבדו אינו מפרט את הבחירות האלה. ראו את [סקירת הפדרל ריזרב על תגובת הצריכה לזעזועי הכנסה]({source:fedIncomeShocksConsumption}).
יש לקשור MPC לתקופה מסוימת. אומדן יכול לתאר הוצאות במשך שבוע, רבעון או תקופת מעקב ארוכה יותר. משק בית עשוי להוציא חלק משינוי ההכנסה מיד, לחסוך חלק, להחזיר חוב או לשנות קניות מאוחר יותר. לכן האמירה ״MPC של 0.60״ אינה שלמה בלי לפרט את שינוי ההכנסה, מדד הצריכה, האוכלוסייה ותקופת התגובה.
חישוב MPC מתוך שינויים תואמים
בדוגמה של שינוי סופי, השוו צריכה והכנסה של אותו אדם או של אותה קבוצה, באותו מטבע ובאותה תקופת מדידה. נניח שלמשק בית היפותטי יש תוספת של 500 דולר להכנסה הפנויה ברבעון, ביחס למסלול ההשוואה, והצריכה שלו באותו רבעון גבוהה ב־300 דולר. החישוב הוא:
MPC = 300 דולר ÷ 500 דולר = 0.60
התוצאה פירושה שבדוגמה מומצאת זו, ובתקופה שצוינה, הצריכה השתנתה ב־60 סנט לכל דולר נוסף של הכנסה. הסכומים 500 ו־300 דולר נועדו להמחשה; הם אינם תוצאת סקר או תגובה טיפוסית של משק בית. החישוב גם מניח שהשינוי שנמדד בצריכה הוא התגובה הנבדקת. השוואה פשוטה לפני ואחרי אינה מוכיחה שההכנסה לבדה גרמה לשינוי.
כאשר שינוי ההכנסה שלילי, שמרו על סימנים עקביים. אם ההכנסה יורדת ב־500 דולר והצריכה יורדת ב־300 דולר, גם ΔC ÷ ΔY שווה 0.60. אם מקור אחד מדווח שינוי בדולרים ואחר שינוי באחוזים, אי אפשר להשוות את היחסים ישירות ללא סולם ושיטה משותפים.
בשינויים קטנים אפשר להבין את MPC כשיפוע מקומי. בזעזוע הכנסה גדול יותר, התגובה יכולה להשתנות לאורך הטווח. לכן יחס יחיד מסכם שינוי מסוים; הוא אינו מוכיח שאותו שיפוע חל על כל דולר, משק בית או תקופה.
MPC ו־MPS הם יחסים שוליים; APC ו־APS הם ממוצעים
הנטייה השולית לחסוך (MPS) משווה את השינוי בחיסכון לשינוי בהכנסה. באותו מודל היפותטי של שני שימושים, אם 200 הדולרים הנותרים מתוך תוספת של 500 דולר נחסכים, אז:
MPS = 200 דולר ÷ 500 דולר = 0.40
כאשר המודל מייחס את כל שינוי ההכנסה רק לצריכה או לחיסכון, ומודד את שניהם באותה תקופה, MPC + MPS = 1. בדוגמה, 0.60 + 0.40 = 1. היחס המשלים הזה מבוסס על הנחת המודל בדבר השימוש בהכנסה; הוא אינו כלל לשילוב נתונים עם הגדרות או תקופות שונות.
נטיות ממוצעות עונות על שאלה אחרת. הנטייה הממוצעת לצרוך (APC) היא סך הצריכה חלקי סך ההכנסה; הנטייה הממוצעת לחסוך (APS) היא סך החיסכון חלקי סך ההכנסה. לעומת זאת, MPC ו־MPS משתמשות בשינויים גם במונה וגם במכנה. משק בית עשוי להוציא חלק גדול מסך הכנסתו ועדיין להציג MPC שונה בתגובה לשינוי הכנסה חדש.
ההבדל דומה להבדל בין רמה לשיפוע. C ÷ Y מתאר יחס ממוצע בנקודה מסוימת; ΔC ÷ ΔY מראה כיצד הצריכה השתנתה כשההכנסה השתנתה. אל תחליפו יחס אחד באחר כשאתם מפרשים מאמר או אומדן מדיניות.
הגדירו הכנסה וצריכה לפני שימוש בנתונים בפועל
במודל של משקי בית, חוקרים עשויים לבדוק הכנסה ברוטו, הכנסה פנויה לאחר מסים והעברות או זעזוע הכנסה מסוים. המכנה צריך להתאים לשאלה. הלשכה האמריקאית לניתוח כלכלי (BEA) מגדירה הכנסה אישית פנויה (DPI) כהכנסה אישית בניכוי מסים אישיים שוטפים ומתארת אותה כהכנסה הזמינה להוצאה או לחיסכון. זהו מצרף בחשבונות הלאומיים, והוא אינו זהה בדיוק לשכר הנטו שעובד יחיד מקבל. [הגדרות BEA להכנסה ולהוצאות אישיות]({source:beaPersonalIncomeOutlaysDefinitions}) מסבירות את היקפו.
גם את הצריכה צריך להגדיר. ההוצאות לצריכה אישית (PCE) של BEA מודדות סחורות ושירותים שנרכשים בידי תושבי ארצות הברית או עבורם. PCE כוללות רכישות מסוימות שמשולמות בידי צד שלישי ועסקאות מסוימות שנאמדות חשבונאית; לכן ההיקף שלהן רחב מהסכום שמשק בית רואה יוצא מחשבון הבנק שלו. [פרק PCE במדריך NIPA]({source:beaNipaPceMethods}) מסביר את הכיסוי ואת הטיפול החשבונאי.
הדבר חשוב בחישוב יחס מצרפי כמו ΔPCE ÷ ΔDPI. היחס מתאר כיצד שני סיכומים שפורסמו השתנו יחד; הוא אינו אוטומטית MPC ברמת משק הבית או אומדן סיבתי לאופן שבו זעזוע הכנסה מסוים שינה את ההוצאות. BEA גם מגדירה חיסכון אישי כ־DPI פחות הוצאות אישיות, והוצאות אישיות כוללות PCE, תשלומי ריבית אישיים ותשלומי העברה אישיים שוטפים. מאחר ש־PCE הן רק רכיב אחד בהוצאות האלה, השינוי בהן אינו בהכרח ההיפך המכני מהשינוי בחיסכון האישי של BEA.
לפני חישוב יחס מנתונים בפועל, רשמו את סדרת ההכנסה, סדרת הצריכה, האוכלוסייה הנכללת, בסיס המחירים והתקופה. אם הסדרות שונות בהיקף, בתדירות או במועד העדכון, התוצאה עלולה לערבב הבדלי מדידה עם שינויי התנהגות.
מדוע התגובות שונות בין משקי בית ובין שינויים בהכנסה
דולר נוסף אינו מוביל לאותו שינוי בצריכה בכל משקי הבית. בין התנאים שכדאי לבדוק: חסכונות נזילים, התחייבויות חוב, גישה לאשראי, אי־ודאות לגבי הכנסה עתידית והשאלה אם צפוי ששינוי ההכנסה יימשך. אלה גורמים לבדיקה, לא נוסחה שקובעת MPC קבועה לכל רמת הכנסה או עושר.
גם העיתוי חשוב. תשלום חד־פעמי ועלייה מתמשכת בהכנסה מעלים שאלות תכנון שונות. משקי בית מסוימים עשויים להשתמש בשינוי זמני לקנייה או לתשלום חשבונות בפיגור; אחרים עשויים לשמור אותו כרזרבה. מחקר שסופר הוצאות רק בחודש הראשון עשוי להיות שונה ממחקר שעוקב אחר קניות במשך שנה, אף ששניהם משתמשים במונח MPC.
מדד הצריכה שנבחר יכול לשנות את התוצאה. מחקר עשוי לספור רק מוצרים בני־קיימא פחות, לכלול שירותים, לעקוב אחר רכישות בכרטיס או להשתמש במדד רחב יותר של הוצאות משקי בית. רכישות של מוצרים בני־קיימא עשויות להיות לא סדירות, ולהקדים או לדחות אותן. קראו כל תגובה מדווחת לצד התוצאה שהחוקרים צפו בה בפועל.
סקירת הפדרל ריזרב מארגנת את הספרות לפי הבדלים בשיטות, בנתונים, בהגדרות הצריכה ובזעזועי ההכנסה. זו סקירת ספרות של מחבריה, ולא אומדן MPC רשמי של מועצת הנגידים או טענה שערך מסוים חל על כל משקי הבית. בדף המקור מצוין שמחקרי FEDS משקפים את דעות המחברים ושהמסקנות עשויות להיות ראשוניות. מגבלות אלה הן חלק מההקשר של המקור.
<!-- learn:illustration -->
כיצד כלכלנים אומדים תגובה במקום להניח אותה
יחס פשוט בין שתי סדרות שפורסמו יכול לתאר את התנועה המשותפת שלהן, אך אינו מבודד סיבה. צריכה והכנסה עשויות להשתנות יחד בגלל תעסוקה, מחירים, הרכב משק הבית, תנאי אשראי או אירועים אחרים. אנליסט שמבקש לאמוד כיצד זעזוע הכנסה שינה את הצריכה צריך השוואה שמתייחסת למה שסביר שהיה קורה ללא הזעזוע.
סקירת הפדרל ריזרב מציינת שלוש גישות רחבות בספרות: מודלים כלכליים מבניים, ניסויים טבעיים המשווים בין קבוצה שנפגעה לקבוצת השוואה, וסקרים השואלים כיצד אנשים מצפים להגיב לשינויים היפותטיים. לכל גישה יתרונות ומגבלות. מודל תלוי בהנחותיו; ניסוי טבעי תלוי באירוע ובקבוצת ההשוואה; סקר מודד ציפיות מוצהרות ולא בהכרח רכישות שנצפו.
השיטות עשויות לאמוד תגובות שונות. מחקר יכול לבדוק שינוי צפוי או מפתיע, להשתמש בהכנסה ברוטו או פנויה, ולצפות בצריכה לאורך טווחים שונים. אומדן ה־MPC שלו מותנה בבחירות האלה. שני אומדנים שנראים שונים עשויים לענות על שאלות שונות, ולא לסתור זה את זה.
לכן אומדן MPC אינו אוטומטית תחזית לתשלום הבא או חוק סיבתי לכל משק בית. כדי להחליט עד כמה אפשר להכליל את התוצאה, בדקו את תכנון המחקר ואת הגדרות המקור.
הקשר בין MPC למכפיל הוצאות מפושט
MPC ומכפיל פיסקלי מתארים שלבים שונים. MPC היא תגובת הצריכה של משק בית לשינוי בהכנסה. מכפיל פיסקלי מקשר בין תגובת התפוקה של המשק כולו לבין שינוי מדיניות מוגדר ותרחיש נגד־עובדתי. MPC יכולה לשמש קלט במודל הוצאות פשוט, אך היא אינה תגובת התוצר הסופית בפני עצמה.
במודל מבוא במחירים קבועים, עם MPC קבועה, ללא מסים או יבוא, ללא מגבלת קיבולת וללא תגובת מדיניות מוניטרית, סבבים חוזרים של הוצאות מובילים לנוסחה מכפיל = 1 ÷ (1 − MPC). אם MPC ההיפותטית היא 0.60, המודל נותן 2.5. זו תוצאה של הנחות מפשטות; היא אינה מכפיל שנמדד בכלכלה אמיתית ואינה תחזית שתשלום של דולר יגדיל את התוצר ב־2.50 דולר.
ניתוחים בפועל צריכים להביא בחשבון אילו משקי בית מקבלים את ההכנסה, איזה חלק הם מוציאים בתקופת המדידה, יבוא, מסים, חיסכון, מגבלות היצע, מימון ותגובות מדיניות. המדריך הקיים על מכפילים פיסקליים מסביר מדוע אומדני תפוקה צריכים להגדיר את הדחיפה, אופק הזמן והתרחיש הנגדי.
קריאת טענה על MPC לצד ההגדרות שלה
לפני שמשווים MPC במאמר או במחקר, בדקו את הפרטים הבאים:
- הכנסה: האם מדובר בהכנסה ברוטו, פנויה, מעבודה, מהעברות, קבועה או זמנית?
- צריכה: אילו מוצרים, שירותים או הוצאות נספרים, ולמי?
- זמן: כמה זמן אחרי שינוי ההכנסה נמדדו הרכישות?
- שיטה: האם זו מנה תיאורית, אומדן מניסוי, תוצאת מודל או תשובת סקר?
- היקף: אילו משקי בית, מדינה ותקופה מיוצגים?
- פרשנות: האם המקור אומד תגובה סיבתית, מתאר תנועה משותפת או מדגים מודל?
להגדרות DPI ו־PCE בחשבונות הלאומיים של ארצות הברית, ראו את המדריך על [הכנסה אישית והכנסה פנויה](/learn/personal-income-vs-disposable-income-vs-personal-outlays-explained). המדריך על מכירות קמעונאיות לעומת PCE מסביר מדוע סדרת מכירות קמעונאיות אחת אינה מכסה את כל מושג הצריכה של BEA.
שאלות נפוצות
Q1האם MPC היא אחוז ההכנסה הכוללת שמשק בית מוציא?
לא. זה דומה יותר לנטייה הממוצעת לצרוך, שמחושבת כסך הצריכה חלקי סך ההכנסה. MPC משווה בין שינויים בצריכה ובהכנסה לאורך תקופה מוגדרת.
Q2האם MPC של 0.60 פירושה שכל משק בית מוציא מיד 60 סנט מכל דולר נוסף?
לא. היא מתארת אוכלוסייה, שינוי הכנסה, מדד צריכה ותקופת תגובה מסוימים. משקי בית או תקופות אחרים עשויים להניב אומדנים שונים, וההוצאה עשויה להתרחש מאוחר יותר.
Q3האם אפשר להשתמש באומדן MPC כדי לחזות את השפעת הפחתת מס או העברה על התוצר?
לא בפני עצמו. MPC מתארת תגובת צריכה לפי ההגדרות שלה. חיזוי התוצר הכולל דורש מודל של המשק כולו והנחות על עיתוי, מסים, יבוא, כושר ייצור, מימון ותגובות מדיניות.
מקורות וקריאה נוספת
דיווח על בעיה
נכין אימייל עם קישור למאמר הזה. Mark יקבל את הדיווח רק לאחר שתשלחו אותו
בדיקה מהירה
סיימת לקרוא? בדוק את עצמך ב־3 שאלות
שאלה 01
בדוגמה היפותטית, צריכת משק בית עולה ב־300 דולר כאשר הכנסתו הפנויה עולה ב־500 דולר באותה תקופה. מהי ה־MPC בדוגמה?
בחר תשובה כדי לראות את ההסבר
מילון מונחי אופציות
A call or put whose strike is near the underlying price; it has little intrinsic value and often substantial sensitivity to time and volatility.
קראו את המדריך המעמיקCall optionA contract that gives its holder the right, but not the obligation, to buy the underlying at the strike before or at expiration under the contract terms.
קראו את המדריך המעמיקPut optionA contract that gives its holder the right, but not the obligation, to sell the underlying at the strike before or at expiration under the contract terms.
קראו את המדריך המעמיק