תמ״ג, הכנסה לאומית גולמית ותוצר לאומי גולמי: מה ההבדל?

GDP שואל מהו ערכם של מוצרים ושירותים סופיים שיוצרו בתוך השטח הכלכלי בתקופה מסוימת. GNI שואל איזו הכנסה ראשונית מגיעה לתושבים לאחר שמביאים בחשבון תקבולים ותשלומים מול שאר העולם. GNP מתמקד בייצור שעבודה ורכוש של תושבים תורמים לו, גם כשהייצור מתרחש מחוץ לשטח. המדדים קשורים זה לזה, אך אינם עונים על אותה שאלה. [מרכז הלמידה של BEA על GDP]({source:beaGdpLearningCenter}) מסביר את ההבחנות הבסיסיות.

GDP משייך את הייצור לשטח שבו הוא מתרחש. אם מפעל שנמצא בתוך הכלכלה מייצר מוצר סופי, הייצור נכלל ב־GDP המקומי גם אם הבעלים אינם תושבים. גם ייצור של עובד שאינו תושב בתוך השטח נחשב לייצור מקומי לפי הכללים הסטטיסטיים החלים. לעומת זאת, ייצור במפעל שנמצא בכלכלה אחרת אינו נכנס ל־GDP המקומי רק מפני שהבעלים הם אזרחי המדינה.

הגבול הזה מתאר את הפעילות היצרנית בשטח, אך אינו אומר לבדו כמה הכנסה מגיעה לתושבים. [הגדרת ה־GDP של BEA]({source:beaGrossDomesticProduct}) מסבירה את גבול הייצור המקומי. גם [מושגי ה־GDP וה־GNI של הבנק העולמי]({source:worldBankGdpGniConcepts}) מבחינים בין מקום הייצור לבין מי שמקבל את ההכנסה.

״תושב״ בחשבונאות הלאומית אינו פשוט אדם שמחזיק בדרכון מסוים. אזרחות, מקום לידה או מוצא אינם קובעים לבדם לאיזו כלכלה אדם או מוסד משויכים סטטיסטית. הקובע הוא מקום התושבות הכלכלית לפי המוסכמות הסטטיסטיות. לכן אזרח עשוי להיות תושב כלכלי של מדינה אחרת, ואדם שאינו אזרח עשוי להיות תושב הכלכלה המקומית. לפי הגדרת BEA לתושבי ארצות הברית, הקריטריון כולל מרכז עניין כלכלי ומגורים בארצות הברית במשך שנה לפחות או ציפייה לתקופה כזאת. [הגדרת BEA לתושבי ארצות הברית]({source:beaUsResidents}) מפרטת את הקריטריונים.

ההבחנה חשובה במעבר מ־GDP למדדי הכנסה לאומית. שכר אינו עובר ממדד אחד לאחר רק על סמך הדרכון של העובד. יש חשיבות לשאלה איזו יחידה תושבת מספקת את העבודה או את הנכס, והאם הכנסה ראשונית שולמה מעבר לגבול. לכן אין לקרוא את המילה ״לאומי״ בשם המדד כאילו היא מתייחסת רק לאזרחות משפטית.

הקשר המושגי הוא: GNI = GDP + תקבולי הכנסה ראשונית משאר העולם − תשלומי הכנסה ראשונית לשאר העולם. בהתאם לסיווג הסטטיסטי, הכנסה זו עשויה לכלול תגמול עובדים והכנסה מהשקעות. העברות אישיות והעברות שוטפות אחרות מסווגות כהכנסה משנית, ולא כהכנסה ראשונית ([סיווגי החשבונות הבינלאומיים של BEA]({source:beaInternationalAccountClassifications})). אם התושבים מקבלים מחו״ל יותר הכנסה ראשונית מזו שמשולמת למי שאינם תושבים של הכלכלה, GNI גבוה מ־GDP. אם התשלומים גדולים מהתקבולים, הוא נמוך ממנו.

אין לבלבל את החישוב עם מאזן הסחר בסחורות ובשירותים. בגישת ההוצאה, יצוא פחות יבוא מתאר סחר חוצה גבולות ונכלל בחישוב GDP. הנוסחה של GNI עוסקת בהכנסה ראשונית. מכירת מוצר לקונה זר אינה שקולה לקבלת הכנסה מהשקעה בחו״ל. [הסבר ה־GNI של BEA]({source:beaGrossNationalIncome}) ו[מושגי הבנק העולמי]({source:worldBankGdpGniConcepts}) עוזרים להבחין בין הזרמים.

לצורך המחשה בלבד, נניח ש־GDP הוא 1,000 יחידות היפותטיות. התושבים מקבלים מחו״ל 70 יחידות היפותטיות של הכנסה ראשונית ומשלמים לחו״ל 110 יחידות היפותטיות. ההכנסה הראשונית נטו היא 70 פחות 110, כלומר מינוס 40 יחידות היפותטיות. לכן GNI שווה ל־1,000 + 70 − 110, כלומר 960 יחידות היפותטיות.

כל המספרים מומצאים לצורכי לימוד בלבד. הם אינם נתונים של מדינה או שנה אמיתית, תחזית או המלצה. יצוא ויבוא אינם מוכנסים לחישוב הזה, כי הם זרמי סחר ולא תקבולי ותשלומי ההכנסה הראשונית שבנוסחה. הדוגמה מראה שהפער בין GDP ל־GNI תלוי בהכנסה הראשונית נטו שחוצה גבולות, ולא בדרכונים.

GNP משייך את הייצור לעבודה ולרכוש של תושבים, בלי קשר למקום שבו הייצור מתרחש. GNI מציג את צד ההכנסה הראשונית שמגיעה לאותם תושבים. בחשבונאות הלאומית מדובר בהיבטים קשורים; שמות המדדים אינם מעידים כשלעצמם על פער כלכלי נפרד ביניהם. אומדנים שפורסמו עשויים להיות שונים בגלל מקורות נתונים עצמאיים והתאמות סטטיסטיות.

בדרך ההצגה של BEA האמריקאי: GNI של ארצות הברית = הכנסה מקומית גולמית (GDI) + הכנסה ראשונית שהתקבלה מחו״ל − תשלומי הכנסה ראשונית לחו״ל. BEA מציגה את הקשר גם כך: GNI = GNP − הפער הסטטיסטי. הפער הזה אינו מצביע על הכנסה חסרה ידועה או על ייצור נוסף שזוהה; הוא משקף חשבונות שנאמדו בנפרד ואינם מתלכדים לגמרי. [הסבר ה־GNP של BEA]({source:beaGrossNationalProduct}) מציג את ההקשר.

ההכנסה המקומית הגולמית (GDI) היא המקבילה של GDP מצד ההכנסה: אחד מודד את הייצור המקומי, והאחר את ההכנסות שנוצרו ממנו. מבחינה מושגית הם אמורים להיות שווים, אך בפועל האומדנים עשויים להיות שונים מפני שהם מבוססים על נתונים עצמאיים ולא מושלמים. GDI אינו GNI: הראשון מוגבל לכלכלה המקומית, והשני כולל גם הכנסה ראשונית נטו של תושבים מול שאר העולם. [הסבר BEA על GDI]({source:beaGrossDomesticIncome}) מפרט את הקשר ואת ההבדל.

״גולמי״ פירושו שהמדד אינו מנכה את צריכת ההון הקבוע בתקופה, כלומר את הבלאי או ההתיישנות הכלכלית של נכסים יצרניים. מדד נטו כן מנכה אותה. כך מתקבלת זווית אחרת על הייצור או ההכנסה לאחר צריכת הון, אך GNI גולמי אינו מדד להכנסה הפנויה הממוצעת של משקי הבית. [מדריך BEA לחשבונות ההכנסה והתוצר הלאומיים]({source:beaNipaHandbookFundamentals}) מסביר גם את ההבחנה בין מדדים מקומיים ולאומיים ובין מדדים גולמיים ונטו.

השתמשו ב־GDP כששואלים על ייצור בתוך השטח, ב־GNI כששואלים על הכנסה ראשונית שמגיעה לתושבים אחרי הזרמים עם חו״ל, וב־GNP כששואלים על ייצור הקשור לעבודה ולנכסים של תושבים. לפני השוואה בדקו תקופה, הגדרה ויחידת מידה. להמשך קריאה בשפה זו: GDP נומינלי לעומת ריאלי, CPI, PCE ומדד מחירי GDP, וגירעון תקציבי לעומת חוב לאומי.

GNI הוא סך הכנסה של כל המשק, לא ההכנסה נטו הממוצעת שנשארת למשק בית לאחר מסים והוצאות. הוא גם אינו מראה לבדו כיצד ההכנסה מתחלקת בין משקי בית ואזורים, ואינו מודד ישירות רווחה או איכות חיים. GNI יכול לעלות בלי שכל משק בית ישתפר: חלוקת ההכנסה, מחירים, מסים ושירותים ציבוריים הם נושאים נפרדים. קראו את GDP, GNI ו־GNP כמדדים מצרפיים לייצור ולהכנסה, ולא כתיאור מלא של מצבם של כל האנשים.

הבנק העולמי מציין כי צריכה אישית בפועל (AIC) לנפש כוללת מוצרים ושירותים אישיים שמשקי הבית צורכים בפועל, בין שהם רוכשים אותם ובין שהם מקבלים אותם מהממשלה וממוסדות ללא כוונת רווח המשרתים משקי בית. כאשר לשירותים האלה יש חלק חשוב בצריכת משקי הבית, AIC לנפש עשוי להיות, מבחינה מושגית, אינפורמטיבי יותר מהוצאות הצריכה של משקי הבית לבדן להשוואת רווחה חומרית ממוצעת. גם AIC הוא מדד ממוצע לצריכה, לא מדד מלא לרווחה או להתפלגות ההכנסה ([מושגי הבנק העולמי בנושא GDP ו־GNI]({source:worldBankGdpGniConcepts})).