CPI, PCE ומדד מחירי התמ״ג: מה ההבדל?

שלושת המדדים מתארים שינויי מחירים בכלכלה האמריקאית, אך כל אחד עונה על שאלה אחרת. CPI מתמקד בסל מייצג של צרכנים עירוניים. PCE כולל גם הוצאות מסוימות שצד אחר משלם בשם משק הבית. מדד מחירי התמ״ג עוקב אחר הייצור המקומי: היצוא נכלל והיבוא אינו נכלל. לכן אין מדד יחיד שמתאים לכל ניתוח.

יעד האינפלציה לטווח הארוך של הפדרל ריזרב הוא 2%, והוא מוגדר לפי השינוי השנתי במדד מחירי PCE. הפד עוקב גם אחר מדדים רבים אחרים. זו הגדרה במסגרת המדיניות המוניטרית; לניתוח הוצאות משקי הבית או מחירי הייצור המקומי עשוי להתאים מדד אחר.

הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה של העבודה (BLS) מפרסמת את מדד המחירים לצרכן, CPI. הוא מודד כיצד משתנים לאורך זמן המחירים של סל מייצג של מוצרים ושירותים שצרכנים עירוניים רוכשים. זה אינו חשבון הקניות של משק בית מסוים, אלא ממוצע סטטיסטי המבוסס על נתוני מחירים והוצאות. שאלות ותשובות של BLS על CPI מסבירות את ההיקף ואת אופן מדידת הדיור.

במדד CPI-U, מחיר הקנייה של בית שבעליו מתגורר בו אינו נרשם ישירות כעלות דיור. במקום זאת, נמדד שכר דירה שקול לבעלים: אומדן של שכר הדירה שהיה משלם כדי לשכור בית דומה. עבור שוכרים נמדדים דמי השכירות בפועל. לכן מחירי בתים ורכיב הדיור ב־CPI עשויים לנוע בדרכים שונות.

משקולות ההוצאה של CPI-U מתעדכנות מדי שנה לפי סקרי הוצאות שנערכו שנתיים קודם לכן. הן נשארות קבועות לאורך מחזור המשקולות השנתי, ומשתנות עם כניסתה לתוקף של קבוצת המשקולות השנתית החדשה. ראו את טבלאות החשיבות היחסית השנתיות של BLS. שינוי חודשי במחיר אינו גורם לכל משקולת להתעדכן מדי חודש.

הלשכה האמריקאית לניתוח כלכלי (BEA) מפרסמת את מדד מחירי הוצאות הצריכה האישית, PCE. הוא כולל הוצאות צריכה שמשקי הבית מבצעים בעצמם וגם הוצאות שמבוצעות עבורם. למשל, טיפול רפואי שממומן על ידי Medicaid נכלל בצריכה גם כשהמשפחה אינה משלמת ישירות לספק השירות. לכן בחלק מהקטגוריות ההיקף של PCE רחב יותר מרכישות ישירות של משקי הבית. הפדרל ריזרב משווה בין ההיקפים בהסבר שלו על ההבדלים בין CPI ל־PCE.

ה־BEA משתמשת בנוסחת Fisher משורשרת עם משקולות שמשתנות לאורך זמן ונבנות מהחשבונות הלאומיים, במקום בסל יחיד וקבוע לכל התקופות. המשקולות המשתנות משקפות שינויים בכמויות ההוצאה ובמחיריהן. לכן CPI ו־PCE עשויים להציג תוצאות שונות גם כאשר הם כוללים מוצרים דומים. מדריך NIPA של BEA, פרק 5 מתאר את שיטת PCE. האיור הרשום לאחר סעיף זה מציג באופן מושגי שלוש נקודות מבט על מחירים: סל הצרכן העירוני, הוצאות צריכה שמשקי הבית משלמים או שמשולמות עבורם, והייצור בארצות הברית. אין בו נתונים או תוצאות של מדד.

מדד מחירי התמ״ג עוקב אחר מחירי מוצרים ושירותים שיוצרו בארצות הברית. תחום הכיסוי שלו הוא הייצור המקומי, ולא רק קניות של צרכנים. היצוא נכלל והיבוא אינו נכלל, מפני שהוא אינו מיוצר במדינה. לכן המדד עשוי להשתנות אחרת ממדדי מחירי הצריכה כאשר מחירי המסחר או הרכב הייצור משתנים.

ה־BEA מגדירה את מדד המחירים המשתמע כתמ״ג בדולרים שוטפים חלקי התמ״ג המקביל בדולרים משורשרים, כפול 100: תמ״ג שוטף ÷ תמ״ג משורשר מקביל × 100. עמוד מדד מחירי התמ״ג של BEA מתאר את הכיסוי, ושאלות ותשובות של BEA על מדד המחירים המשתמע מציגות את הנוסחה. תמ״ג בדולרים משורשרים מודד את היקף הייצור תוך הפרדת שינויי המחירים לפי שיטת BEA. אין להציב במכנה סדרת תמ״ג ריאלי אחרת שאינה תואמת מבחינת הגדרה או תקופה.

לצורך המחשה בלבד, נניח שרמות הפתיחה של שלושת המדדים היו 100 באותו מועד. לאחר שנה היפותטית, CPI מגיע ל־104, PCE ל־103.5 ומדד מחירי התמ״ג ל־102.6. כלומר, בדוגמה, השינויים במדדי המחירים באותה שנה היפותטית הם בהתאמה 4%, 3.5% ו־2.6%.

המספרים היפותטיים בלבד: הם אינם נתונים עדכניים, אומדן או תחזית. הם גם אינם אומרים שכל משק בית חווה בדיוק את האינפלציה האישית הזאת. רמת מדד 104 אינה שיעור אינפלציה של 104%: עלייה מ־100 ל־104 היא שינוי של 4% בין מועדי הדוגמה. אין להשוות ישירות רמות של סדרות שיש להן תקופות בסיס שונות רק משום שערכן המספרי שונה.

ראשית, ההיקף שונה: CPI מייצג סל צרכנים עירוני, PCE כולל הוצאות עבור משקי בית, ומדד מחירי התמ״ג עוקב אחר הייצור המקומי, לרבות יצוא וללא יבוא. שנית, המשקולות שונות: CPI-U מעדכן אותן מדי שנה לפי סקר הוצאות מלפני שנתיים; משקולות PCE המשורשרות משתנות לאורך זמן. שלישית, ל־BLS ול־BEA נוסחאות, מקורות נתוני מחירים ושיטות צבירה שונים.

דיור, בריאות, אנרגיה או מחירי יבוא עשויים להרחיב את הפער, בהתאם למשקל הקטגוריה ולהכללתה במדד. פער בין מספרים אינו מעיד מיד על טעות; בדקו תחילה את התקופה, ההגדרה והשיטה. ה־BEA מעדכנת מעת לעת את החשבונות הלאומיים, ולכן גם אומדני תמ״ג ומדד מחירים קודמים יכולים להשתנות.

לשאלה „כיצד השתנו המחירים שצרכנים עירוניים משלמים?”, התחילו ב־CPI וציינו אם מדובר ב־CPI-U או בסדרה אחרת ואם זה המדד הכללי או מדד ליבה. לשאלה על הוצאות הצריכה הרחבות יותר של משקי הבית או על המדד שבו הפד מגדיר את יעדו לטווח הארוך, PCE רלוונטי. העובדה שהוא מדד היעד אינה אומרת שהפד מסתמך על נתון יחיד.

לשאלה „כיצד השתנו מחירי הייצור האמריקאי?”, מדד מחירי התמ״ג מתאים יותר; זכרו שהוא כולל יצוא ואינו כולל יבוא. אל תחליפו מדד באחר בלי לציין זאת בחוזה או בדוח. בחרו לפי הפעילות הכלכלית שאתם מתארים וציינו את הסדרה ואת התקופה.

בדקו תחילה את שם הסדרה, היחידה והתקופה: שינוי חודשי, שינוי לעומת לפני 12 חודשים או שיעור שנתי מחושב. רמת המדד היא ערך; שיעור האינפלציה מחושב מהשינוי ברמה בין שני מועדים. בדקו אם הסדרה מנוכת עונתיות והאם מדובר במדד כללי או במדד ליבה, שבחלק מהמדדים משמיט בדרך כלל מזון ואנרגיה. אין להשוות קצב חודשי שנתי לשינוי ב־12 חודשים בלי להבהיר את ההמרה.

גם תדירות הפרסום חשובה: CPI ו־PCE מתפרסמים מדי חודש, ואילו מדד מחירי התמ״ג מתפרסם כחלק מחשבונות התמ״ג הרבעוניים. ה־BEA עשויה לשנות אומדני תמ״ג ו־PCE. השתמשו בתקופות תואמות, רשמו את תאריך הורדת הנתונים ואת מהדורת הנתונים, ואל תתייחסו לנתון חודשי ולנתון רבעוני כאילו נמדדו באותו מועד. להמשך: תשואות נומינליות וריאליות ואינפלציה וסיכון באופציות סביב FOMC, CPI ודוח התעסוקה.

כל מדד הוא צבירה סטטיסטית, לא תקציב אישי ולא מדד מלא ליוקר המחיה של כל משפחה. דיור, הרכב משק הבית, אזור מגורים והרגלי קנייה משפיעים על האינפלציה האישית. בחירה במדד כללי או במדד ליבה, ניכוי עונתיות ועדכוני נתונים משפיעים גם הם על ההשוואה. מדד יחיד אינו מוכיח לבדו סיבה כלכלית או מצדיק החלטת השקעה.

להגדרות ולשיטות, ראו את שאלות BLS על CPI, המשקולות השנתיות של CPI-U, מדד מחירי התמ״ג של BEA ואת נוסחת המדד המשתמע, מדריך שיטת PCE של BEA, הסבר הפד על CPI ו־PCE ועל יעד האינפלציה לטווח הארוך. אלה מקורות רשמיים להגדרות ולשיטות; נתוני הדוגמה היפותטיים.