ריבית הקרנות הפדרליות לעומת ריבית הפריים בארה״ב: מי קובע כל אחת ואיך הלוואות משתמשות בהן

ריבית הקרנות הפדרליות היא ריבית ללילה בשוק ההלוואות בין בנקים. כחלק מהמדיניות המוניטרית של ארצות הברית, ועדת השוק הפתוח הפדרלית (FOMC) קובעת טווח יעד כדי לכוון את ריבית השוק הזאת. ריבית הפריים היא ריבית ייחוס שכל בנק קובע בנפרד ומשמשת לתמחור של חלק מההלוואות. הפדרל ריזרב מציג [סקירה של ריבית המדיניות]({source:fedPolicyRateOverview}) ומסביר [מהי ריבית הפריים והאם הפד קובע אותה]({source:fedPrimeRateFaq}).

ההבדל העיקרי הוא מי קובע או מפרסם כל מספר. FOMC בוחר טווח יעד; הריבית האפקטיבית על הקרנות הפדרליות (EFFR) מחושבת על סמך עסקאות ללילה שנצפו בשוק; וכל בנק מחליט מה תהיה ריבית הפריים שלו. הריביות קשורות זו לזו, אך אינן שלושה שמות לאותה ריבית.

FOMC קובע טווח יעד לריבית הקרנות הפדרליות, ולא ריבית מדויקת לכל עסקת הלוואה ללילה. EFFR היא נתון שמתפרסם ומודד עסקאות שהושלמו בשוק הקרנות הפדרליות. לפי פרסום H.15 של הפדרל ריזרב, היא מחושבת כחציון משוקלל לפי היקף של דיווחי עסקאות ממוסדות פיקדון. זו ריבית שנמדדת בפועל בשוק, לא טווח היעד עצמו. ראו את [שיטת החישוב וסדרות הריבית בפרסום H.15]({source:fedH15SelectedInterestRates}).

הפד משתמש בכלים מוניטריים, ובהם ריבית על יתרות רזרבה ומנגנון ריפו הפוך ללילה, כדי לכוון את ריביות השוק לטווח הקצר אל עבר טווח היעד. [סקירת ריבית המדיניות]({source:fedPolicyRateOverview}) מתארת את הכלים האלה, ו[שאלות ותשובות על IORB]({source:fedIorbFaq}) מסבירות איך ריבית על יתרות רזרבה עוזרת ליישם את החלטות FOMC. טווח היעד הוא הנחיית המדיניות; EFFR היא ריבית שנמדדת בשוק.

ההבחנה חשובה גם בקריאת חוזים בשוק: חוזה עתידי ל-30 יום על קרנות פדרליות מבוסס על ממוצע ה-EFFR החודשי, ולא על טווח היעד של FOMC. ראו איך פועלים חוזים עתידיים ל-30 יום על קרנות פדרליות.

בארצות הברית, הפדרל ריזרב אינו קובע ישירות ריבית פריים אחת; כל בנק קובע את ריבית הפריים שלו. לפד אין תפקיד ישיר בקביעתה, אף שבנקים רבים בוחרים לבסס אותה בחלקה על יעד ריבית הקרנות הפדרליות של FOMC. לפי [שאלות ותשובות של הפדרל ריזרב על ריבית הפריים]({source:fedPrimeRateFaq}), משתמשים בה לעיתים קרובות כריבית ייחוס לתמחור של חלק מכרטיסי האשראי וההלוואות לעסקים קטנים.

פרסום H.15 מציג סדרה של ריביות פריים להלוואות בנקאיות. בהערת השוליים מוגדר הנתון כריבית שמפרסמת מרבית 25 הבנקים המסחריים המבוטחים והמורשים בארצות הברית, המדורגים לפי היקף הנכסים במשרדיהם בארצות הברית. עוד נאמר שריבית הפריים היא אחת מכמה ריביות בסיס לתמחור הלוואות עסקיות לטווח קצר. זו סדרת ייחוס שמתפרסמת לציבור; הסכם הלוואה עשוי לציין מדד מסוים אחר שמתפרסם. בלי לבדוק את החוזה, אל תניחו שאפשר להחליף בין [סדרת H.15]({source:fedH15SelectedInterestRates}) לבין המדד שנקוב בחוזה מסוים.

בנקים רבים מתחשבים ביעד ריבית הקרנות הפדרליות כאחד הגורמים בקביעת ריבית הפריים, ולכן שתי הריביות נעות לעיתים קרובות באותו כיוון כללי. המדיניות המוניטרית משפיעה גם על ריביות קצרות אחרות ועל התנאים הפיננסיים. הפדרל ריזרב מתאר את התהליך בהסבר שלו על [השפעת המדיניות המוניטרית על הריביות ועל החלטות כלכליות]({source:fedMonetaryPolicyTransmission}).

עם זאת, הפד אינו מכתיב לכל בנק את ריבית הפריים שלו ולא דורש מכל הבנקים לשנות אותה באותו מועד. טווח היעד, EFFR וריבית הפריים של הבנקים נקבעים או נמדדים בתהליכים שונים. הערכים שמתפרסמים אינם חייבים להיות זהים, והלוואה מסוימת עשויה להשתמש במדד אחר או במועד עדכון אחר. להשוואה בין ציפיות השוק למדיניות, ראו CME FedWatch לעומת תרשים הנקודות של FOMC.

הלוואה בריבית משתנה או כרטיס אשראי יכולים לחשב את שיעור האחוז השנתי (APR) באמצעות הוספת מרווח קבוע למדד. לדוגמה, הסכם של כרטיס עשוי לציין סדרת ריבית פריים מסוימת בתוספת מרווח. הרשות להגנת הצרכן הפיננסית בארצות הברית (CFPB) מציינת ש-APR משתנה בכרטיס עשוי להשתנות לפי מדד כמו ריבית הפריים, ושבהסכם בעל הכרטיס מוסבר כיצד הוא משתנה. ראו את המדריך שלה על [APR קבוע לעומת APR משתנה]({source:cfpbFixedVsVariableApr}).

הנה חישוב היפותטי בלבד. נניח שהחוזה קובע: APR = מדד הפריים + 14.00 נקודות אחוז. אם המדד הנקוב בחוזה הוא 6.00%, הנוסחה נותנת APR של 20.00%. אם בהמשך המדד יורד ל-5.50%, הנוסחה נותנת 19.50% — ירידה של 0.50 נקודת אחוז — בהנחה שהחוזה מחיל את השינוי ושאין רצפה או תקרה שמשנות את התוצאה. אלה דוגמאות בלבד, לא ריביות עדכניות ולא אומדן ל-APR של לווה כלשהו.

המרווח נקבע בחוזה; הוא אינו גודל השינוי שהפד עושה ביעד שלו. הלוואה יכולה להשתמש במדד אחר, במרווח אחר או בנוסחה אחרת. אל תסיקו מה תהיה ריבית ההלוואה האישית שלכם רק מהודעת הפד או מסדרת ריבית פריים שמתפרסמת לציבור.

שינוי במדד לבדו אינו מגלה באיזה יום בדיוק ה-APR שלכם ישתנה. בהסכם כרטיס האשראי או במסמכי ההלוואה מצוינים המדד, המרווח, שיטת החישוב והמועד שבו המלווה מעדכן את הריבית. בדקו אם הריבית משתנה, באיזו תדירות אפשר לעדכן אותה והאם נקבעה לה רצפה או תקרה. CFPB אומרת שההסכם מפרט איך APR משתנה עשוי להשתנות; המדריך שלה על [שינויים בריביות של כרטיסי אשראי]({source:cfpbVariableAprIndexChanges}) מתאר גם מקרים שבהם מנפיק הכרטיס עשוי להעלות ריבית כאשר המדד עולה.

לכן האמירה ״הפד הוריד את הריבית״ אינה אומרת בהכרח שה-APR של הלווה ירד באותו יום. החוזה עשוי להתייחס לפרסום מסוים של ריבית הפריים, להחיל שינויים לפי לוח זמנים או לכלול רצפה. APR קבוע אינו משתנה לפי מדד באותו אופן, אך CFPB מציינת ש״קבוע״ לא מבטיח שהריבית לעולם לא תוכל להשתנות בשום נסיבות. בדקו את החוזה הרלוונטי במקום להניח שכל הלוואה תגיב מיד או באותו שיעור.

טווח היעד של הפד משפיע באופן רחב יותר על ריביות קצרות ועל תנאים פיננסיים. שינויים אלה עשויים להשפיע על החלטות האשראי של משקי בית ועסקים, אך הריבית של מוצר מסוים תלויה גם במדד הייחוס שלו, בחוזה, בתמחור שקובע המלווה ובתנאי שוק אחרים. סקירת הפדרל ריזרב על [העברת המדיניות המוניטרית למשק]({source:fedMonetaryPolicyTransmission}) מתארת את שרשרת ההשפעות הרחבה הזאת, אך אינה מבטיחה שינוי זהה בריבית של כל הלוואה.

גם תשואות השוק לטווח ארוך יכולות להתנהג אחרת מיעד מדיניות ללילה. תשואת אג״ח ממשלת ארצות הברית לעשר שנים משקפת את תמחור השוק לטווח ארוך יותר, ולכן היא עשויה לעלות גם סביב הפחתת ריבית של הפד. לשאלה הנפרדת הזאת ראו למה תשואות האג״ח הממשלתיות לטווח ארוך עשויות לעלות לאחר הפחתות ריבית של הפד.

כשמשווים ריבית מצוטטת להודעת הפד, ראשית בררו למה מתייחס המספר: טווח היעד של FOMC, ריבית EFFR, ריבית הפריים של בנק, מדד מסוים של ההלוואה או ה-APR של הלווה. לאחר מכן בדקו בחוזה את המרווח ואת תנאי העדכון. הכינוי המוכר ״פריים״ אינו מגלה את ה-APR הסופי ללא הפרטים האלה.

בחשבון בריבית משתנה, חפשו את המדד הנקוב ואת הסעיף שמסביר איך מחשבים את הריבית ומתי מעדכנים אותה. בחשבון בריבית קבועה, אל תתייחסו ליעד ריבית הקרנות הפדרליות כאל רכיב ישיר, אלא אם החוזה אומר זאת. הבדיקות האלה עוזרות להבחין בין איתות מדיניות לבין עלות של הלוואה מסוימת; הן אינן חוזות ריביות עתידיות ואינן קובעות איזו הלוואה מתאימה לאדם מסוים.