M1,‏ M2 ובסיס הכסף: מה כל מדד כולל?

הביטוי „היצע הכסף” אינו מתאר חשבון יחיד שמישהו מחזיק. גופים סטטיסטיים מחליטים אילו מזומנים, פיקדונות וחסכונות נזילים לטווח קצר ייכללו בכל מדד, ומחברים אותם לפי כללים שפורסמו. ל־M1 ול־M2 יש היקף שונה; בסיס הכסף כולל גם יתרות בין בנקים לבנק המרכזי.

ההסבר כאן מתייחס להגדרות של ארצות הברית בפרסום H.6 של הפדרל ריזרב. במדינות אחרות הרכב M1 ו־M2 עשוי להיות שונה. הכללת נכס במדד אינה הופכת אותו כשלעצמה לעושר, להוצאה בפועל, ליכולת מתן אשראי או לתחזית אינפלציה.

בסיס הכסף הוא סכום המזומן במחזור ויתרות הבנקים אצל הבנקים הפדרליים. הגדרת המזומן במחזור כוללת שטרות ומטבעות מחוץ לאוצר האמריקאי ולפדרל ריזרב, ולכן עשויה לכלול גם מזומן בכספות בנקאיות. יתרות הן כספים של בנקים בחשבונותיהם בבנק המרכזי, ולא פיקדונות של משקי בית.

M1 כולל מזומן שבידי הציבור, למעט מזומן באוצר, בפדרל ריזרב ובכספות הבנקים, וכן פיקדונות עו״ש ופיקדונות נזילים אחרים לפי ההגדרה האמריקאית. כיום נכללים בהם גם פיקדונות חיסכון. M2 כולל את M1, פיקדונות לזמן קצוב בסכום קטן מ־100,000 דולר ויתרות בקרנות כספיות קמעונאיות; ממנו מנוכים יתרות IRA ו־Keogh במוסדות פיקדון ובקרנות כספיות. [פרסום H.6 העדכני של הפדרל ריזרב על מדדי הכסף]({source:fedH6CurrentMoneyStockMeasures}) מפרט את הרכיבים וההערות.

לכן בסיס הכסף יכול להשתנות בעקבות שינוי ביתרות הבנקים גם בלי שמשקי הבית מחזיקים יותר פיקדונות עו״ש. גם M1 ו־M2 אינם מאזן מלא של כל נכסי משקי הבית או הממשלה.

נניח שבתקופה מומצאת יש 300 מיליארד דולר במזומן במחזור, מתוכם 20 מיליארד בכספות של בנקים, ו־500 מיליארד דולר ביתרות. בסיס הכסף הוא 300 + 500 = 800 מיליארד דולר. המזומן שבידי הציבור הוא 280 מיליארד, לאחר שמוציאים את המזומן שבכספות.

אם פיקדונות עו״ש ופיקדונות נזילים אחרים מסתכמים ב־1,520 מיליארד דולר, M1 הוא 280 + 1,520 = 1,800 מיליארד. כדי להגיע ל־M2 מוסיפים 250 מיליארד בפיקדונות קטנים לזמן קצוב ו־400 מיליארד בקרנות כספיות קמעונאיות, ואז מנכים 50 מיליארד של יתרות IRA ו־Keogh: ‏1,800 + 250 + 400 − 50 = 2,400 מיליארד דולר.

כל הסכומים הומצאו לצורך המחשה בלבד, והחישוב משתמש בהגדרות המתאימות לאותה תקופה. אלה אינם נתוני H.6 עדכניים או אומדן. הדוגמה גם מראה מדוע יש להבחין בין מזומן בכספות, שנכלל בבסיס הכסף, לבין המזומן שבידי הציבור ב־M1.

במאי 2020 העביר הפדרל ריזרב פיקדונות חיסכון לקטגוריית „פיקדונות נזילים אחרים” בתוך M1, לאחר שהסיר מגבלה רגולטורית על חלק מההעברות החודשיות. כתוצאה מכך נרשמה בסדרת M1 קפיצה סטטיסטית של כ־11.2 טריליון דולר. אין פירוש הדבר שסכום כזה נוצר ככסף חדש או הופקד בחשבונות הציבור באותו חודש.

סך M2 לא השתנה בגלל הסיווג מחדש, מפני שפיקדונות חיסכון כבר נכללו בו. יתרה קיימת עברה לקבוצה שנכללת ב־M1, אך לא נוספה פעם נוספת לסך הרחב של M2. [השאלות הטכניות על H.6]({source:fedH6TechnicalQAs}) ו[ניתוח הפדרל ריזרב על גידול הפיקדונות בתקופת המגפה]({source:fedBankDepositGrowthPandemic2022}) עוזרים להבחין בין שינוי הגדרה לבין תנועה בפועל של פיקדונות.

כשמשווים שיעורי צמיחה של M1 לפני 2020 ואחריה, יש לציין את מועד השינוי ואת הערות הסדרה. מדרגה בגרף אינה מוכיחה לבדה זרימה בהיקף דומה של פיקדונות חדשים, הלוואות או הוצאות.

החל בפרסום מ־28 ביולי 2026, הפדרל ריזרב מנכה יתרות IRA ו־Keogh ברמת M2 הכולל במקום לנכות אותן מכל רכיב נפרד. כתוצאה מכך עלו הסדרות המדווחות של פיקדונות קטנים לזמן קצוב ושל קרנות כספיות קמעונאיות, משום שהניכוי כבר לא הוחל בתוך כל אחד מהרכיבים. סך M2 ללא התאמה עונתית נותר ללא שינוי; בסך M2 המותאם עונתית היו רק תיקונים קטנים. [השאלות הטכניות המעודכנות של H.6]({source:fedH6TechnicalQAs}) מפרטות מתי חל השינוי ומה הושפע ממנו.

לכן שורות בודדות בטבלה יכולות להשתנות גם כשהסך הכולל קבוע. בהשוואה בין תרשים ישן לפרסום חדש, בדקו אם הנתונים מותאמים עונתית, באיזו שיטת ניכוי השתמשו והאם הסדרה ההיסטורית עודכנה. שינוי ברכיב אחד אינו מחייב שינוי שווה בסך M2.

יתרות הן נכס של הבנק שמחזיק בהן והתחייבות של הפדרל ריזרב. בנקים משתמשים בהן לסליקת תשלומים בין מוסדות ולניהול נזילות. לקוח אינו יכול למשוך ישירות יתרות מחשבון העו״ש שלו; הפיקדון שלו הוא התחייבות של הבנק המסחרי. [שאלות הפדרל ריזרב על IORB ויתרות]({source:fedIorbFaq}) מסבירות את היחסים במאזני הגופים.

כאשר בנק מעניק הלוואה, בדרך כלל נרשם במאזנו נכס של הלוואה מול התחייבות של פיקדון. אם הלווה משלם ללקוח של בנק אחר, נדרשים סליקה ומימון. אך אין מכפיל מכני אוניברסלי שממיר כל דולר נוסף של יתרות לכמות קבועה של הלוואות או פיקדונות.

לכן תוספת יתרות אינה מחייבת את M1 או M2 לגדול באותו שיעור. גם גידול בפיקדונות ובהלוואות בתקופה מסוימת אינו מבטיח תוצאה זהה בכל כלכלה. [ניתוח הפדרל ריזרב של הפיקדונות בתקופת המגפה]({source:fedBankDepositGrowthPandemic2022}) בוחן פרק זמן מסוים; הוא אינו קובע חוק סיבתי אוניברסלי או נוסחה אוטומטית לאינפלציה.

המחקר מבחין גם בזהות מוכר נייר הערך: כשהפדרל ריזרב קונה ממוכר שאינו בנק, יתרות בבנק של המוכר יכולות לגדול ונוצר פיקדון למוכר. כשהוא קונה ישירות מבנק, הבנק מחליף נייר ערך ביתרות; העסקה אינה יוצרת ישירות פיקדון של לקוח. [ניתוח הפדרל ריזרב של הפיקדונות בתקופת המגפה]({source:fedBankDepositGrowthPandemic2022}) מתאר את המכניקה הזאת.

לפי תחומי המדידה של H.6 כיום, פיקדונות שעברו טוקניזציה נספרים לפי סוג הפיקדון הבסיסי — ב־M1 או בחלק של M2 שאינו ב־M1. יחידות בקרנות כספיות קמעונאיות שעברו טוקניזציה נכללות ברכיב הקרנות הכספיות הקמעונאיות של M2; H.6 אינו מציג אותן כקטגוריית טוקניזציה נפרדת. מטבעות יציבים לתשלומים אינם רכיב נפרד שמתפרסם ב־H.6 הנוכחי. [פרסום H.6 העדכני]({source:fedH6CurrentMoneyStockMeasures}) ו[המחקר על צורות כסף חדשות]({source:fedNewFormsMoneyAggregates2026}) מסבירים את הסיווג הזה.

ב־4 בספטמבר 2026 פרסמו שני חוקרי הפדרל ריזרב מסמך שבוחן כיצד ניתן להעריך פיקדונות שעברו טוקניזציה, קרנות כספיות שעברו טוקניזציה ו־payment stablecoins במדדי הכסף. [המחקר על צורות כסף חדשות והמדדים האמריקאיים]({source:fedNewFormsMoneyAggregates2026}) משקף את עמדת המחברים ואינו החלטת מדיניות של הפדרל ריזרב.

סיווג עתידי אפשרי של stablecoin לתשלומים עשוי להיות תלוי בשימוש. שימוש בתשלום יומיומי עשוי להתאים לדיון על אמצעי חליפין דמוי M1; שימוש בעיקר כאמצעי לשמירת ערך לטווח קצר עשוי להתאים לדיון על רכיב M2 שאינו ב־M1. החוקרים מציינים גם צורך בנתוני היצע אמינים, דיווח אחיד, מניעת כפל ספירה של נכסי הרזרבה, והבנת היקף השימוש הגלובלי.

בטבלאות H.6 הנוכחיות אין שורה נפרדת ל־stablecoins. לכן אין לומר שהם כבר מדווחים בנפרד ב־M1 או ב־M2, וגם אין להסיק שהסיווג העתידי נקבע. סיווג סטטיסטי אינו עונה אם הטוקן שומר על ההצמדה שלו או אם ניתן לפדותו. לשאלות האלה ראו את המדריך המקומי על אובדן הצמדה, פדיון ורזרבות של stablecoins.

השתמשו בבסיס הכסף כשמבקשים לעקוב יחד אחר מזומן במחזור ואחר יתרות בנקאיות בפדרל ריזרב. M1 מתאים לבחינת צורות הכסף הפרטי הנזילות יותר בהגדרה האמריקאית; M2 מרחיב את המדידה לכמה אפיקי חיסכון נזילים. לפני שמשווים תקופות, בדקו את ההגדרה, תאריך הפרסום וההתאמה העונתית.

אף מדד אינו סך הנכסים של משקי הבית, כל נכסי הפדרל ריזרב או הוצאות הצרכנים. גידול ב־M2 לבדו אינו אומר בכמה ומתי תשתנה האינפלציה. להבנת המעבר מריבית מדיניות לריבית על הלוואות, קראו את ההשוואה בין ריבית הקרנות הפדרליות לריבית הפריים. למדידת מחירים בנפרד מכמות הכסף, השוו בין CPI,‏ PCE ומדד מחירי התמ״ג.

בהשוואה בין מדינות יש להשתמש בהגדרות של הבנק המרכזי הרלוונטי, כי הרכב המדדים ותדירות הפרסום יכולים להיות שונים. ציינו את המדינה, התקופה, המדד וגרסת הנתונים כדי לא לייחס לאותה תווית משמעות זהה בכל מקום.