גירעון תקציבי וגירעון בחשבון השוטף: איך הם קשורים?

גירעון תקציבי של ממשלה הוא זרם: לפי מדד תקציבי מוגדר, ההוצאות עולות על ההכנסות בתקופה נתונה. גם החשבון השוטף נמדד לאורך תקופה, אבל הגבול שלו שונה.

הוא מתעד עסקאות שוטפות בין תושבי כלכלה מסוימת לבין תושבי חוץ, ובהם משקי בית, עסקים וממשלה. זה אינו תקציב הממשלה הלאומית.

צריך להגדיר גם למה מתכוונים במילה ״ממשלה״. כותרת לאומית יכולה להתייחס לממשלה המרכזית, לממשלה הפדרלית או לממשלה הכללית המאוחדת. מדדים אלה כוללים גופים ועסקאות שונים.

בארצות הברית, הלשכה לניתוח כלכלי (BEA) מסבירה שהחיסכון נטו של הממשלה הפדרלית בחשבונות ההכנסה והתוצר הלאומיים (NIPA) אינו שווה לעודף או לגירעון בתקציב הפדרלי המאוחד. היקף החשבונות ועיתוי הרישום שונים.

התקציב המאוחד כולל תקבולים והוצאות שוטפים והוניים. קראו את [המבוא של BEA לחשבונות NIPA]({source:beaNipaPrimer}) ואת המדריך על גירעון תקציבי והחוב הפדרלי.

לכן לא מדובר בשני שמות לאותו גירעון. מאזן אחד מתאר את תקציב המגזר הציבורי לפי כלל חשבונאי מסוים; האחר מסכם את העסקאות השוטפות של כלכלה עם שאר העולם.

שניהם זרמים, אך הם סופרים עסקאות ומשתתפים שונים.

החשבון השוטף רחב יותר ממאזן הסחר בסחורות בלבד. בחשבונות מאזן התשלומים התקניים הוא מחבר את מאזן הסחורות והשירותים להכנסה ראשונית נטו ולהכנסה משנית נטו:

מאזן החשבון השוטף = יצוא נטו של סחורות ושירותים + הכנסה ראשונית נטו + הכנסה משנית נטו

הכנסה ראשונית כוללת, בין היתר, שכר שנצבר מעבר לגבול והכנסה מהשקעות. הכנסה משנית מתעדת העברות שוטפות שאין כנגדן אספקת סחורה, שירות או נכס.

דוגמאות לכך הן העברות אישיות וחלק מהמענקים הממשלתיים.

[מדריך מאזן התשלומים של קרן המטבע הבין־לאומית]({source:imfBpm6OverviewFramework}) מגדיר את הסעיפים; [הגדרות העסקאות הבין־לאומיות של BEA]({source:beaInternationalAccountClassifications}) מסבירות את הרישום בארצות הברית.

נניח שבכלכלה היפותטית מאזן הסחורות והשירותים בשנה אחת הוא −$90 billion. ההכנסה הראשונית נטו היא +$35 billion וההכנסה המשנית נטו היא −$5 billion.

מאזן החשבון השוטף הוא −$60 billion. הכנסות שהתקבלו מחו״ל מקזזות חלק מהגירעון בסחורות ובשירותים, והעברות נטו ששולמו לחו״ל מרחיבות אותו.

אלה מספרים מומצאים להמחשת החישוב, ולא אומדנים של מדינה כלשהי.

״גירעון מסחרי״ בדוח עשוי להתייחס לסחורות בלבד או לסחורות ולשירותים, לפי הפרסום. אף אחת מהמדידות האלה אינה כוללת את כל ההכנסות וההעברות השוטפות מעבר לגבול.

לכן הסימן שלהן עשוי להיות שונה מזה של החשבון השוטף המלא. החשבון השוטף כולל את כל שותפות הסחר; גירעון מול שותף אחד אינו המאזן החיצוני הכולל של המדינה.

[המבוא של BEA לחשבונות NIPA]({source:beaNipaPrimer}) מבחין בין נתוני הסחר המתפרסמים לבין החשבון השוטף הרחב יותר.

בחשבונות הלאומיים, מאזן החשבון השוטף קשור לחיסכון הלאומי ולהשקעה המקומית:

מאזן החשבון השוטף = חיסכון לאומי − השקעה מקומית

הסבר קרן המטבע הבין־לאומית על [חוסר איזון עולמי ב־2026]({source:imfUnderstandingGlobalImbalances2026}) גוזר את הזהות מחשבונות ההכנסה והתוצר הלאומיים.

במילים פשוטות, חיסכון לאומי הוא הכנסה שמשקי בית, עסקים וממשלה אינם צורכים כעת. השקעה מקומית כוללת ייצור של מוצרי הון חדשים ושינויים במלאי כפי שהם נמדדים בחשבונות הלאומיים.

היא אינה כוללת כל קנייה של מניה או איגרת חוב קיימת.

נניח שכלכלה חוסכת $840 billion בסך הכול ומשקיעה $900 billion בהון מקומי ובמלאי באותה שנה. ההשקעה עולה על החיסכון ב־$60 billion.

לפי הזהות, מאזן החשבון השוטף הוא −$60 billion. כאשר ההגדרות וההיקף תואמים, אותו פער מופיע בחשבונות החיצוניים.

השוואה אינה תקפה אם משנים את התקופה, משווים חיסכון ברוטו להשקעה נטו או מערבבים נתוני חשבונות לאומיים עם נתוני תקציב בהיקף אחר.

זו התאמה חשבונאית שמראה איך המאזנים המדודים משתלבים לאחר עריכת החשבונות. היא אינה אומרת איזו החלטה קדמה לאחרת או איזו מדיניות גרמה לשינוי.

היא גם אינה קובעת אם רמת החיסכון או ההשקעה רצויה.

אפשר לפרק את הזהות למאזני המגזר הפרטי והציבורי:

חשבון שוטף = (חיסכון פרטי − השקעה פרטית) + (חיסכון ממשלתי − השקעה ממשלתית)

בחשבונות לאומיים עקביים, חיסכון ממשלתי פחות השקעה ממשלתית הוא ההלוואה נטו או גיוס ההלוואות נטו של המגזר הציבורי. הוא קשור למאזן התקציבי, אך אינו זהה בהכרח לגירעון תקציבי מזומן שמופיע בכותרת.

BEA מסבירה את ההבדלים בין תוצאות התקציב הפדרלי המאוחד בארה״ב לבין החיסכון הממשלתי ב־NIPA.

גם [סקירת קרן המטבע על מדיניות פיסקלית והחשבון השוטף]({source:imfFiscalPolicyCurrentAccount2010}) מציגה את החשבון השוטף כסכום מאזני החיסכון וההשקעה של המגזר הפרטי והממשלה.

הנה דוגמה היפותטית. החיסכון הפרטי עולה על ההשקעה הפרטית ב־$140 billion, ואילו החיסכון הממשלתי נמוך מההשקעה הממשלתית ב־$200 billion.

לכן החשבון השוטף הוא −$60 billion: +$140 billion − $200 billion. הגירעון הציבורי גדול מהגירעון בחשבון השוטף כי העודף הפרטי מקזז חלק ממנו.

מאזן אחר של חיסכון או השקעה פרטיים היה נותן תוצאה אחרת בחשבון השוטף, גם אילו המאזן הציבורי לא השתנה.

לכן אין להציב אוטומטית נתון תקציבי מכותרת במשוואת החשבון השוטף. המדינה, רמת הממשלה, אופן חישוב ההשקעה, התקופה והבסיס החשבונאי צריכים להתאים.

BEA מזהירה במפורש שנתוני גיוס ההלוואות נטו בתקציב המאוחד והחיסכון הממשלתי ב־NIPA אינם בני החלפה.

רעיון הגירעונות התאומים מתאר קשר אפשרי בין גירעון תקציבי של הממשלה לגירעון בחשבון השוטף של מדינה.

אם גירעון תקציבי גדול יותר מפחית חיסכון ממשלתי, והחיסכון הפרטי וההשקעות הפרטיות והציבוריות אינם מקזזים את השינוי, החיסכון הלאומי יורד ביחס להשקעה. לפי הזהות, מאזן החשבון השוטף נחלש.

הרחבה פיסקלית עשויה גם להגדיל ביקוש מקומי ויבוא. ריביות, שערי חליפין וזרמי הון מחו״ל יכולים להשפיע בערוצים נוספים.

אבל התנהגות המגזר הפרטי ותנאים אחרים עשויים להשתנות במקביל. משקי בית יכולים לחסוך יותר, חברות יכולות להשקיע פחות, או שתשואה צפויה גבוהה יותר תעודד השקעה נוספת.

גם שערי חליפין, צמיחה, ביקוש ליבוא, חיסכון מחו״ל ותנאי מימון גלובליים יכולים להשתנות. החשבון השוטף עשוי להשפיע בתורו על הכנסות ממסים, פעילות כלכלית והוצאות ממשלה.

לכן תנועה בו־זמנית אינה מגלה איזה מאזן גרם לאחר. [סקירת הפדרל ריזרב על חוסר איזון עולמי בחשבון השוטף]({source:federalReserveGlobalCurrentAccountImbalances2005}) מציגה כמה הסברים אפשריים.

הסקירה גם מציינת שתפקידה הנמדד של המדיניות הפיסקלית משתנה לפי המודל והתקופה.

אין להתייחס לאומדנים אמפיריים כמכפיל אוניברסלי. מחקר בין־מדינתי אחד של קרן המטבע מצא קשר ממוצע מסוים במדגם ובשיטה שלו.

באותו מחקר, שיפור פיסקלי של נקודת אחוז אחת מהתוצר נקשר לשיפור של כ־0.2–0.3 נקודת אחוז מהתוצר בחשבון השוטף. אין זה כלל אוניברסלי או תחזית להשפעת שינוי תקציבי מסוים.

המחקר דן בהבדלים בין מדינות ובין תנאים כלכליים. סימולציה אחרת או נתונים מאוחרים יותר יכולים להניב תוצאה שונה.

המסקנה הנכונה מותנית: מאזנים פיסקליים יכולים להשפיע על המאזנים החיצוניים, אך הזהות החשבונאית אינה מוכיחה קשר סיבתי של אחד לאחד.

״גירעונות תאומים״ הם שאלה לבדיקה בעזרת נתונים תואמים ומודל מפורש, לא חוק שמחייב את שני הגירעונות להיות שווים.

גירעון בחשבון השוטף פירושו שהתשלומים השוטפים המתועדים לתושבי חוץ עולים על התקבולים בתקופה.

בחשבונאות מאזן התשלומים, מוסיפים את יתרת חשבון ההון ליתרת החשבון השוטף כדי למדוד מתן אשראי נטו או נטילת אשראי נטו.

סכום זה מקבל ביטוי רעיוני בעסקאות פיננסיות חוצות גבולות. החשבון הפיננסי רושם עסקאות בנכסים ובהתחייבויות פיננסיים; חשבון ההון רושם בנפרד העברות הון ועסקאות בנכסים לא־פיננסיים לא־מיוצרים.

מדינה יכולה לקבל השקעות מחו״ל, להנפיק התחייבויות לתושבי חוץ או ללוות. תושביה יכולים גם למכור נכסים זרים או לצמצם את החזקותיהם בהם.

החשבון הפיננסי כולל השקעות ישירות, ניירות ערך, הלוואות ופיקדונות. אין להניח שהנפקת אג״ח מסוימת או שותף מסחרי אחד מממנים את כל הגירעון.

בנתונים שפורסמו, המדידות עשויות להיות שונות בגלל מידע חסר או זמני דיווח שונים. BEA מציגה את הפער כסטייה סטטיסטית.

[מסגרת BPM6 של קרן המטבע]({source:imfBpm6OverviewFramework}) מסבירה את הרישום הכפול; [הגדרות BEA]({source:beaInternationalAccountClassifications}) מסבירות את אופן ההצגה בארה״ב.

גירעון בחשבון השוטף הוא זרם; מצב ההשקעות הבין־לאומי נטו הוא יתרה בתאריך מסוים. הוא מחסר התחייבויות לתושבי חוץ מנכסים פיננסיים זרים של התושבים.

עסקאות משפיעות על היתרות בעתיד, אך מחירים ושערי חליפין משנים גם את שווי הנכסים וההתחייבויות הקיימים. גירעון ברבעון אחד אינו מדד מלא למצב החיצוני המצטבר או לסיכון.

ראשית, בדקו אם ״גירעון מסחרי״ מתייחס רק לסחורות, לסחורות ולשירותים או לחשבון השוטף המלא. כל מדד עונה על שאלה אחרת.

שנית, בדקו את ההיקף. סחר דו־צדדי עם שותף אחד אינו המאזן של כלל התושבים מול שאר העולם.

שירותים, הכנסה מהשקעות והעברות שוטפות עשויים גם הם לשנות את התוצאה הרחבה.

שלישית, ודאו שמדד הממשלה מתאים לזהות. יתרת מזומן בתקציב הפדרלי, יתרת הממשלה הכללית וחיסכון ממשלתי פחות השקעה ממשלתית עשויים להיות סדרות שונות.

בדקו אם הנתונים הם רבעוניים, נתונים רבעוניים בקצב שנתי, סיכומים שנתיים או שנת כספים שאינה השנה הקלנדרית. יחס לתוצר מועיל להשוואה בין כלכלות אם התקופה ומדד התוצר תואמים.

לבסוף, הבחינו בין נתון שפורסם לתחזית ובדקו אם הוא עודכן. נתוני החשבונות הבין־לאומיים והלאומיים הם אומדנים שעשויים להשתנות עם מידע חדש.

אין לראות בפרסום הראשון עובדה קבועה, ואין לתאר מאזן חשבונאי כסיבה בלי ראיות נוספות. [המבוא של BEA לחשבונות NIPA]({source:beaNipaPrimer}) מסביר את גבולותיהם השונים.

תחילה שאלו למה הדוח מתכוון ב״גירעון תקציבי״: איזו ממשלה ואיזו תקופה, אילו עסקאות נכללות, והאם הבסיס הוא מזומן או צבירה? לאחר מכן זהו את המדד החיצוני: סחורות, סחורות ושירותים או החשבון השוטף המלא.

ודאו שהתקופות ניתנות להשוואה ושהיחסים לתוצר משתמשים באותו מכנה.

לאחר מכן השתמשו בזהות החיסכון וההשקעה כמפה של המאזנים, לא כהוכחה סיבתית. שאלו אם השתנו החיסכון הציבורי או הפרטי, ההשקעה המקומית או כמה רכיבים.

בדקו גם שינויים בהכנסה, בצריכה, ביבוא, בשערי חליפין, בתשואות השקעה ובתנאי המימון הגלובליים. אם נטען שכל דולר נוסף של גירעון תקציבי מגדיל בדולר את הגירעון בחשבון השוטף, בקשו ראיות.

הראיות צריכות להראות שהרכיבים האחרים לא השתנו וששני מדדי הגירעון משתמשים בהגדרות תואמות.

גירעון בחשבון השוטף אינו מוכיח לבדו שהכלכלה נכשלת או שמשבר קרוב. הוא יכול להתקיים לצד השקעה שמגדילה את כושר הייצור בעתיד.

חשובים אופן המימון והנכסים וההתחייבויות החיצוניים שנוצרים ממנו. גם עודף אינו מעיד אוטומטית על חוזק.

להקשר נוסף, השוו בין GDP, GNI ו־GNP ובין תוצר נומינלי ותוצר ריאלי.

מסקנה זהירה מציינת את המאזן, היקפו, התקופה והראיות לטענה סיבתית.