מהי עקומת בוורידג׳? משרות פנויות, אבטלה ויעילות ההתאמה

בתרשים המקובל, שיעור האבטלה נמצא על הציר האופקי ושיעור המשרות הפנויות על הציר האנכי. בארצות הברית, נתוני האבטלה מגיעים מסקר Current Population Survey ‏(CPS) של לשכת הסטטיסטיקה לעבודה (BLS), ונתוני המשרות הפנויות מגיעים מסקר Job Openings and Labor Turnover Survey ‏(JOLTS). תרשים עקומת בוורידג׳ של BLS מציג תצפיות חודשיות משתי הסדרות. לפי הגדרות CPS של BLS, גם מי שהוצא זמנית מעבודתו וממתין שייקראו לו לחזור עשוי להיחשב מובטל בלי לחפש עבודה באופן פעיל.

הנקודות נוטות בדרך כלל לרדת משמאל לימין: שיעור גבוה של משרות פנויות מופיע לעיתים קרובות לצד אבטלה נמוכה יותר, ושיעור נמוך לצד אבטלה גבוהה יותר. זהו דפוס שכיח, לא כלל שמתקיים בכל חודש. מיקום הענן עשוי להשתנות לאורך זמן, ונקודה בודדת שחורגת ממסלול קודם אינה מוכיחה בפני עצמה שמנגנון מסוים השתנה.

מקובל לתאר את העקומה כקמורה: היא אינה קו ישר, והשיפוע שלה משתנה בהתאם למיקום שוק העבודה. בחלק העליון, שבו יש משרות פנויות רבות יחסית למחפשי העבודה, העקומה עשויה להיות תלולה יותר. לצורה הזאת יש משמעות כשמנסים להבין כיצד ירידה במשרות הפנויות עשויה להתלוות לשינוי באבטלה, אך היא אינה קובעת לבדה את התוצאה.

לא כל מודעת דרושים או כוונה עתידית לגייס נחשבת למשרה פנויה ב־JOLTS. הסקר מונה משרות שנותרו פתוחות ביום העסקים האחרון של החודש. חייבת להיות עבודה זמינה, אפשר להתחיל לעבוד בתוך 30 יום, והמעסיק צריך לחפש באופן פעיל עובדים מחוץ למיקום של המעסיק. ההגדרות של BLS ל־JOLTS מפרטות את שלושת התנאים. משרה שמיועדת רק להעברה פנימית או שתאריך תחילתה רחוק ביותר מ־30 יום אינה עומדת בהגדרה.

שיעור המשרות הפנויות מחושב כך: מחלקים את מספר המשרות הפנויות בסכום המועסקים והמשרות הפנויות ומכפילים ב־100. שיטת חישוב השיעורים של BLS מציגה את הנוסחה: שיעור משרות פנויות = משרות פנויות ÷ (תעסוקה + משרות פנויות) × 100. אם למעסיק דמיוני היו 96 עובדים וארבע משרות פנויות, השיעור היה 4 ÷ (96 + 4) × 100 = 4%. זהו חישוב להמחשה בלבד; נתון JOLTS הארצי נאמד מתוך מדגם של מוסדות.

לכן השיעור אינו זהה למספר הגולמי של המשרות. גם אם מספר המשרות הפנויות אינו משתנה, שינוי במספר המועסקים עשוי לשנות את המכנה ואת השיעור. הנתון המצטבר גם אינו מגלה באילו ענפים נמצאות המשרות, מהם תנאי העבודה או עד כמה הן מתאימות למאפייני מחפשי העבודה.

משרות פנויות הן מדד מלאי: תמונת מצב של המשרות הפתוחות ביום מסוים, יום העסקים האחרון בחודש. גיוסים ופרידות ממקום העבודה, כגון התפטרויות ופיטורים, הם זרמים הנמדדים לאורך החודש כולו. שאלות ותשובות של BLS על JOLTS מסבירות את תקופות הייחוס השונות.

נניח שמעסיק התחיל את החודש עם עשר משרות פנויות. במהלך החודש הוא אייש שש מהן ופתח ארבע חדשות. ביום העסקים האחרון נותרו שמונה משרות פנויות. התצלום של אותו יום אינו אומר שלא היו גיוסים בחודש: היו שישה. באופן דומה, ירידה במספר המשרות הפנויות אינה מוכיחה שפיטורים גברו; ייתכן שהמשרות אוישו, בוטלו או חדלו לעמוד בהגדרת JOLTS.

מספר הגיוסים אינו ההיפוך החשבוני של מספר המשרות הפנויות. גיוס נרשם כזרם במהלך החודש, גם אם המשרה כבר מאוישת בסופו. משרה שעדיין פתוחה ביום האחרון טרם הפכה בהכרח לגיוס. אפשר לקרוא את המדדים יחד, אך צריך לשמור על ההבחנה בין מצב בנקודת זמן לבין אירועים לאורך חודש.

אם הקשר הבסיסי בין מחפשי העבודה למשרות הפנויות נשאר יציב יחסית, ירידה בביקוש של מעסיקים לעובדים עשויה להפחית את שיעור המשרות הפנויות. בתרשים הנקודה נעה מטה. אם שיעור האבטלה עולה במקביל, היא נעה גם ימינה. שינוי כזה בתוך קשר שמניחים כי נשאר דומה נקרא תנועה לאורך העקומה.

שתי הסדרות אינן חייבות להשתנות באותו חודש או באותו שיעור. פרסומי משרות עשויים להצטמצם לפני ששינויים במעברי עובדים, בתחילת חיפוש עבודה או ביציאה מכוח העבודה משתקפים באבטלה. מעסיקים עדיין יכולים לגייס גם כשמספר המשרות הפתוחות יורד. עלייה באבטלה גם אינה מוכיחה לבדה שמספר הפיטורים גדל.

לכן, "תנועה לאורך העקומה" היא תיאור אנליטי ולא סיבה מוכחת. נקודה שנעה מטה וימינה מתיישבת עם פחות משרות פנויות ויותר אבטלה, אבל התרשים אינו אומר אם מקור התנועה בביקוש חלש יותר, בפרידות, בהרכב המשרות או בגורמים אחרים. כדי לחקור את הסיבה צריך לבדוק גם גיוסים, פרידות, השתתפות בכוח העבודה, שעות עבודה והרכב העובדים והמשרות.

לפעמים הקשר בין משרות פנויות לאבטלה משתנה. אם נדרשות יותר משרות פנויות כדי להתלוות לאותו שיעור אבטלה, או ששיעור האבטלה גבוה יותר בשיעור משרות פנויות דומה, הדפוס עשוי להתאים לתזוזה החוצה. "תזוזה החוצה" מתארת מיקום בתרשים; היא אינה מזהה לבדה סיבה מסוימת.

הסבר אפשרי אחד הוא ירידה ביעילות ההתאמה בין עובדים למשרות. כישורים, מיקום, שעות או תנאי העסקה עשויים להתאים פחות זה לזה, ולכן מילוי משרה אורך זמן גם כשיש משרות ומחפשי עבודה. גם שינוי בהרכב העובדים והענפים, העברת פעילות בין אזורים או ענפים, ועלייה בפרידות מעבודה עשויים לשנות את הקשר. גורמים כאלה יכולים להתרחש יחד.

הערת מחקר של עובדי הפדרל ריזרב מ־2022, מאת Andrew Figura ו־Chris Waller, בחנה את עקומת בוורידג׳ באמצעות מודל של התאמות ופרידות. במודל, יעילות ההתאמה תלויה בין השאר במידת ההתאמה בין מחפשי העבודה למשרות, והנחות המודל משפיעות על צורת העקומה. הניתוח מ־2022 מתייחס לתקופה ולמסגרת מודלית מסוימות; הוא אינו כלל רשמי או תחזית עדכנית. גם חוקרים אחרים עשויים להפריד באופן שונה בין יעילות התאמה להקצאה מחדש.

בחלק עליון ותלול של העקומה, שיעור המשרות הפנויות עשוי לרדת במידה ניכרת בעוד ששיעור האבטלה עולה פחות, אם הפרידות וגורמים אחרים נותרים בקירוב קבועים. בחלק שטוח יותר, ירידה דומה במשרות הפנויות עשויה להתלוות לשינוי גדול יותר באבטלה. התוצאה תלויה במיקום ובצורת העקומה, וגם בפרידות וביעילות ההתאמה.

לצורך המחשה, נניח נקודה A עם אבטלה של 3.5% ושיעור משרות פנויות של 6.0%. לאחר מכן, נקודה B היא אבטלה של 3.8% ושיעור משרות פנויות של 5.0%. המעבר מ־A ל־B הוא מטה וימינה: שיעור המשרות הפנויות יורד והאבטלה עולה מעט. המספרים מומצאים לחלוטין; הם אינם נתונים של חודש מסוים, תחזית או גבול שמגדיר האטה מתונה.

נניח גם נקודה C עם אבטלה של 5.0% ושיעור משרות פנויות של 5.0%. בהשוואה ל־B, שיעור המשרות הפנויות נשאר זהה אך האבטלה גבוהה יותר. הדפוס עשוי להתיישב עם תזוזה החוצה, אך אינו מוכיח שיעילות ההתאמה ירדה. פרידות, הרכב העובדים או המשרות, הקצאה מחדש ועדכוני נתונים עשויים להשפיע אף הם. כל שלוש הנקודות, A, B ו־C, מומצאות ואינן תצפיות אמיתיות.

העקומה אינה שעון למיתון ואינה מבחן עצמאי ל"נחיתה רכה". היא מצמצמת שוק עבודה מגוון לשני שיעורים, ואינה מציגה לבדה שכר, שעות עבודה, השתתפות, משך אבטלה או סיבות לפרידה ממקום העבודה. נוסף על כך, JOLTS ו־CPS הם סקרים שונים. לפני סיפור סיבתי, צריך להבין את ההגדרות, המדגמים ותקופות הייחוס של כל סדרה.

הערת הפדרל ריזרב שפורסמה ב־29 ביולי 2022 בחנה איך אבטלה עשויה להשתנות אם שיעור המשרות הפנויות ירד, תחת הנחות לגבי שיפוע העקומה, יעילות ההתאמה והפרידות. המחברים חישבו תרחישים בהתאם להקשר של אותה תקופה; התוצאות תלויות במיקום שוק העבודה ובהנחות המודל. הניתוח אינו אומר מה יקרה כעת ואינו קובע שכל ירידה במשרות הפנויות תוביל לאותה תוצאה. יש לקרוא את הערת 2022 כמחקר של תקופה ומודל מסוימים.

כדי להעריך אם מיתון התחיל צריך כמה מדדים ושיטה לתיארוך המחזור העסקי. כדי להבין אם שוק העבודה מתקרר, השוו משרות פנויות לגיוסים, פרידות, אבטלה, שכר והשתתפות. המדריך לנחיתה רכה ולמיתון מסביר למה תיאור של תוצאה כלכלית אינו זהה לתיארוך מיתון.

תחילה ודאו שהצירים ברורים: אבטלה אופקית, שיעור משרות פנויות אנכית. לאחר מכן בדקו ששתי הסדרות מתייחסות לארצות הברית, חודשיות ומכסות אותה תקופה. בתרשים של BLS, בדקו שהמשרות הפנויות מגיעות מ־JOLTS והאבטלה מ־CPS, ושימו לב אם הנתונים מנוכי עונתיות.

לאחר מכן שאלו אם השינוי נראה כמו תנועה לאורך קשר שנשאר בקירוב יציב, או שהקשר עצמו אולי השתנה. תארו את הדפוס בלי להציג סיבה כעובדה. הפרידו בין מלאי המשרות הפנויות בסוף החודש לבין זרמי הגיוסים והפרידות החודשיים. בדקו גם פרידות, הרכב ענפי, שעות עבודה והשתתפות. השיפוע בנקודה חשוב: אותו שינוי בשיעור המשרות הפנויות עשוי להתלוות לתגובות שונות באבטלה במקומות אחרים על העקומה.

לקריאה משלימה, המדריך למדדי האבטלה U-3 ו־U-6 מסביר את היקף המדידה של שיעורי האבטלה השונים. ההסבר לחוק אוקון עוסק בקשר האמפירי בין תפוקה לאבטלה. שתי נקודות המבט משלימות את עקומת בוורידג׳, אך אינן הופכות תחזית לתוצאה ודאית.