מהו חוק אוקון? הקשר בין תמ״ג לאבטלה והגבולות שלו

חוק אוקון מסכם תצפית נפוצה: כאשר התוצר הריאלי גדל מהר מהמגמה הרגילה, האבטלה נוטה לרדת בנתונים רבים. כאשר התוצר מתכווץ או גדל לאט, האבטלה עשויה לעלות. זהו קשר ממוצע שתלוי בתנאים, ולא הבטחה שכל נקודת אחוז של צמיחה תוריד את שיעור האבטלה בכמות קבועה. המילה ״חוק״ אינה הופכת את הקשר לכלל אוניברסלי כמו חוק בפיזיקה.

השם קשור לכלכלן ארתור אוקון ולמחקר שלו מ־1962 על תוצר פוטנציאלי ואבטלה בארצות הברית. אוקון ניסה לאמוד כמה תוצר לא נוצר כשהכלכלה פעלה מתחת ליכולת בת־קיימא, ולקשר את הפער לאבטלה עודפת. התוצר הפוטנציאלי הוא אומדן של מה שהכלכלה יכולה לייצר כאשר המשאבים מנוצלים ברמה גבוהה אך בת־קיימא; אי אפשר לצפות בו ישירות. נאום של מישקין מהפדרל ריזרב מסביר את הקשיים המושגיים והסטטיסטיים באמידת התוצר הפוטנציאלי ופער התוצר. {source:frbMishkinPotentialOutput2007}

כיום מנסחים את הרעיון של אוקון באמצעות משוואות שונות. יש משוואות שמשוות את צמיחת התמ״ג הריאלי לשינוי בשיעור האבטלה, ואחרות משוות את התוצר בפועל לאומדן התוצר הפוטנציאלי ואת האבטלה בפועל לשיעור ייחוס משוער. סקירה של הפדרל ריזרב של סנט לואיס מתארת קשרים היסטוריים בין התוצר לאבטלה ומראה שהתקופה ושיטת המדידה משפיעות על האומדן. {source:frbStLouisOutputUnemployment2013}

בצורת הצמיחה משווים את קצב הגידול של התמ״ג הריאלי בתקופה מסוימת לשינוי בשיעור האבטלה באותה תקופה. אפשר לכתוב את הרעיון בצורה מפושטת: שינוי באבטלה ≈ ‎−β × (צמיחת התמ״ג הריאלי ‎− צמיחת המגמה). β נמדד בנקודות אחוז של השינוי באבטלה לכל נקודת אחוז של צמיחת התמ״ג הריאלי מעל המגמה בתקופת האמידה. אם הצמיחה גבוהה מהמגמה, הסימן השלילי מצביע על נטייה לירידה באבטלה, בהנחה ששאר הגורמים קבועים. אומדנים עשויים לכלול גם איבר קבוע, השפעות בפיגור ומשתנים נוספים; זו אינה משוואה יחידה ומוסכמת.

צורת הפערים משווה את התוצר בפועל לאומדן התוצר הפוטנציאלי, ואת שיעור האבטלה בפועל לשיעור ייחוס משוער. קירוב פשוט הוא: פער האבטלה ≈ ‎−β × פער התוצר. כאשר הייצור גבוה מהתוצר הפוטנציאלי המשוער, פער התוצר חיובי. במודל פשוט האבטלה תהיה מתחת לשיעור הייחוס, ולכן פער האבטלה שלילי. הניתוח המקורי של אוקון ביקש לקשר בין תוצר שלא הופק לבין אבטלה עודפת.

אי אפשר להעביר מקדם β מצורת הצמיחה לצורת הפערים כאילו משמעותו נשארת זהה. הצורה הראשונה קושרת שיעור צמיחה לשינוי בשיעור האבטלה; השנייה קושרת את רמת התוצר ביחס לפוטנציאל המשוער לרמת האבטלה ביחס לשיעור ייחוס. המשתנים, היחידות, אופק הזמן ואי־הוודאות שונים. גם אופן חישוב צמיחת המגמה וטיפול בפיגורים משפיעים על הפרשנות.

לצורך המחשת החישוב בלבד, נניח שפער התוצר המשוער הוא ‎+2%, ובמודל מומצא β שווה ל־0.5 נקודת אחוז של פער אבטלה לכל נקודת אחוז של פער תוצר. לפי הצורה הפשוטה: פער האבטלה ≈ ‎−0.5 × 2 = ‎−1 נקודת אחוז. הסימן השלילי פירושו שבדוגמה שיעור האבטלה בפועל נמוך משיעור הייחוס של המודל.

נניח גם ששיעור האבטלה לייחוס בדוגמה הוא 5%. החישוב היה נותן 5% פחות נקודת אחוז אחת, כלומר 4%. התוצאה נובעת רק מערכים מומצאים לצורך הסבר; היא אינה תוצאה שנצפתה, תחזית או ממוצע אמפירי של חוק אוקון. גם שיעור הייחוס הוא אומדן, והוא עשוי להשתנות בעקבות נתונים חדשים או עדכון של השיטה.

אחוז מציין רמה או שינוי יחסי; נקודת אחוז היא ההפרש הישיר בין שני שיעורים באחוזים. ירידה מ־5% ל־4% היא ירידה של נקודת אחוז, אך של 20% יחסית לרמה ההתחלתית. לכן מקדם שמוגדר ״נקודות אחוז של אבטלה לכל נקודת אחוז של פער תוצר״ אינו מתאר שינוי באחוזים במספר המובטלים.

הייצור הכלכלי תלוי, באופן כללי, בשלושה דברים: מספר העובדים, מספר שעות העבודה הממוצע שלהם והתפוקה לשעת עבודה. לכן התמ״ג הריאלי עשוי לגדול מפני שעובדים שכבר מועסקים עובדים שעות ארוכות יותר או נעשים יעילים יותר, עוד לפני שחברות מגייסות עובדים רבים. כשהביקוש נחלש, מעסיקים עשויים לקצץ תחילה בשעות או ברווחים במקום לפטר מיד. לעיתים מכנים השארת עובדים בתקופה של פעילות חלשה זמנית ״אגירת עובדים״.

גם הרכב הענפים חשוב. ירידה בתפוקה בענף עתיר עבודה עשויה להוביל במהירות לפיטורים, ואילו גידול בתפוקה בענף עתיר הון או טכנולוגיה יכול להוסיף תוצר בלי להגדיל את התעסוקה באותו יחס. חברות וענפים מתאימים שעות, פריון, גיוסים ופיטורים בקצבים שונים. לכן נתון על התוצר הריאלי לבדו אינו מכתיב שינוי מסוים במספר המשרות.

אנשים גם נכנסים לכוח העבודה או יוצאים ממנו. מי שמפסיק לחפש עבודה אינו מסווג כמו אדם שמחפש עבודה באופן פעיל וזמין להתחיל. כאשר האפשרויות משתפרות, יש מי שחוזרים לחיפוש; כתוצאה מכך שיעור ההשתתפות ומספר המובטלים הנמדדים עשויים לעלות זמנית לצד גידול בתעסוקה. מדדי U-3 ו־U-6 מכסים קבוצות מעט שונות. הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקת העבודה מסבירה מי נכלל בהגדרת מובטל. {source:blsCpsConcepts}

מכירות, ייצור ומשרות אינם משתנים באותו רגע. כשהביקוש יורד, חברה עשויה לצמצם שעות נוספות לפני ביטול משרות קבועות. היא יכולה להמתין ולראות אם החולשה תימשך לפני שתפטר עובדים. בתחילת ההתאוששות היא עשויה תחילה להגדיל את שעות העובדים הקיימים או להחזיר עובדים שפוטרו. לכן התוצר עשוי להתחיל לעלות לפני שרואים גידול מקביל בגיוסים. פערי זמן כאלה הופכים את האומדן לרגיש לטווח המדידה שנבחר.

הקשר יכול להיראות אחרת בתחילת מיתון, בסופו ובשלבים השונים של התאוששות. ניתוח של הפדרל ריזרב של סן פרנסיסקו בוחן מדוע האבטלה במיתון של 2009 התפתחה באופן שונה ממה שהקשר הפשוט של אוקון רמז. {source:frbsfOkunSurprise2009} ניתוח מאוחר יותר בוחן סטיות של האבטלה מהדפוס הצפוי במיתונים, ומדגים שזעזועים חריגים, מדיניות בשוק העבודה ומאפייניו הייחודיים של משבר עשויים להשפיע. {source:frbsfOkunDeviations2014}

גם תדירות הנתונים משנה. שיעור האבטלה נמדד מדי חודש, בעוד התמ״ג מתפרסם בדרך כלל מדי רבעון. לאחר מכן עשויים להמיר את הסדרות לקצב שנתי או להשוות חלונות זמן שונים. אם התקופות אינן תואמות, שינוי בתוצר במשך כמה חודשים עלול להיות מושווה לשינוי באבטלה המחושב על פני תקופה אחרת. בדקו אם ההשוואה חודשית, רבעונית או שנתית ואם צמיחת התמ״ג מוצגת בקצב שנתי.

מקדם אוקון עשוי להשתנות בין מדינות, אזורים, ענפים ותקופות. חוקי העבודה, הרכב התעשיות, שיעור המשרות החלקיות, הגמישות בשעות העבודה וההשתתפות בכוח העבודה אינם זהים בכל מקום. הקשר במיתון עמוק עשוי להיות שונה מזה שבתקופת התרחבות רגילה. שינוי בפריון עשוי גם הוא לחבר אותה צמיחה להתפתחויות שונות בתעסוקה. לכן אין להחיל באופן מכני על מדינה או תקופה אחרת מקדם שנאמד בארצות הברית בעשור מסוים.

גם כשההגדרות אחידות, אי אפשר לצפות ישירות בתוצר הפוטנציאלי או בשיעור האבטלה לייחוס. אנליסטים אומדים אותם בעזרת מגמות פריון, נתונים היסטוריים ומודלים. מידע חדש או תיקונים לנתוני עבר עשויים לשנות את האומדן. שיעור הייחוס אינו בהכרח זהה ל־NAIRU: מודלים מסוימים משתמשים בשיעור אבטלה שאינו מאיץ אינפלציה, ואחרים מגדירים את שיעור הייחוס בדרך אחרת. דברי הפדרל ריזרב על תוצר פוטנציאלי מסבירים מדוע קשה לאמוד אותו בזמן אמת. {source:frbMishkinPotentialOutput2007}

גם נתוני התמ״ג מתעדכנים, ואומדנים מסקרי משקי בית ותעסוקה עשויים להשתנות. הפרסום הראשוני שאנליסט רואה עשוי להיות שונה מהנתון שיהיה זמין לחוקרים כעבור שנים. הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקת העבודה מתארת כיצד היא מודדת אבטלה באמצעות סקר האוכלוסייה וקריטריונים כגון חיפוש עבודה וזמינות לעבודה. לפני התאמת שיעור שפורסם למשתנה במודל, חשוב לבדוק את ההגדרות. {source:blsGovernmentMeasuresUnemployment}

חוק אוקון מתאר דפוס סטטיסטי בין תוצר לאבטלה. הוא אינו מוכיח שצמיחת התמ״ג לבדה היא שגורמת לירידה באבטלה, או שירידה באבטלה מגדילה את התוצר לפי מקדם קבוע. זעזוע בביקוש יכול להשפיע על שניהם; פריון יכול להגדיל תפוקה בלי ליצור משרות רבות; וגם מדיניות תקציבית, מוניטרית או תמיכה בשכר עשויות לשנות את התוצאה. כיוון ועוצמת התגובה יכולים להשתנות מתקופה לתקופה.

התאמת קו לנקודות היסטוריות אינה מספיקה כדי להוכיח מנגנון סיבתי. חוקרים בוחרים את המשתנים, התקופות, הפיגורים והדרך לטפל בשינויים מבניים. טעות באומדן של תוצר פוטנציאלי או שיעור אבטלה לייחוס משפיעה על התוצאה, ותיקונים לסדרות התמ״ג עשויים לשנות את השיפוע המחושב. לכן מדויק יותר לתאר את הממצא כקשר שאומד עבור נתונים ומפרט מסוימים, לצד אי־ודאות.

אי אפשר גם להפוך את הקשר למתכון שאומר בדיוק כמה האבטלה תשתנה אם ההוצאה הציבורית תגדל או אם הפעילות תואט. השפעת מדיניות תלויה בסיבת הזעזוע, בתגובת החברות ומשקי הבית, בקיבולת הפנויה ובאופק הזמן. חוק אוקון עוזר לארגן שאלות על תוצר ותעסוקה, אך אינו קובע לבדו מדיניות ואינו מבטיח תחזית.

כשמופיע מספר שמיוחס לחוק אוקון, חפשו תחילה את המשוואה המלאה. האם היא מסבירה שינוי באבטלה באמצעות צמיחה מעל המגמה, או קושרת בין פער האבטלה לפער התוצר? מה הסימן ומה היחידות? בדקו גם את המדינה או האזור, תקופת המדגם, תדירות הנתונים, הפיגורים שנכללו וגודל המדגם. בלי הפרטים האלה קשה להשוות את המקדם למחקר אחר.

בררו באיזו גרסת נתונים ובאיזה תאריך השתמשו: האם אלה נתונים ראשוניים או מתוקנים? כיצד נאמדו התוצר הפוטנציאלי ושיעור האבטלה לייחוס? האם מדובר בקשר שנצפה במדגם, בתוצאה מותנית במודל או בתחזית לעתיד? בדקו אם המחקר עוסק בשיעור האבטלה, בהשתתפות בכוח העבודה או במדד רחב יותר. אלה אינם משתנים חלופיים שאפשר להחליף בלי לשנות את המשמעות.

כדי להבין את צד הייצור, קראו את ההסבר על פער התוצר והתמ״ג הפוטנציאלי; למדדי אבטלה השוו בין U-3 ל־U-6. המדריך על תמ״ג נומינלי לעומת תמ״ג ריאלי עוזר לבדוק אם נתון הצמיחה מנוכה מהשפעת המחירים. תמ״ג נומינלי עשוי לעלות בגלל עליית מחירים, ואילו חוק אוקון מתייחס בדרך כלל לתמ״ג ריאלי.