אינפלציה, האטה באינפלציה ודפלציה: מה ההבדל?

המונחים מתייחסים לשינוי רחב במחירים, ולא למחיר של מוצר יחיד. כאשר המחירים עולים באופן כללי לאורך זמן, יש אינפלציה. אם קצב העלייה יורד אך נשאר חיובי, זו דיסאינפלציה, כלומר האטה באינפלציה. דפלציה היא ירידה רחבה ומתמשכת ברמת המחירים; במדד ובתקופה שנבחרו, שיעור השינוי הנמדד שלילי. [המאמר של הפדרל ריזרב של סנט לואיס בנושא אינפלציה, דיסאינפלציה ודפלציה]({source:stlouisInflationDisinflationDeflation}) מסביר את ההבחנות.

מחירו של טלפון או דלק יכול לרדת בגלל שינוי ייחודי בשוק של אותו מוצר. אין בכך לבדו הוכחה לדפלציה בכלל המשק. צריך לבחון מדד רחב ומגוון מחירים לאורך זמן, ולא מוצר בודד או קבלה אחת. [ההסבר של הפדרל ריזרב של סנט לואיס על רמת המחירים ושיעור האינפלציה]({source:stlouisPriceLevelInflationRate}) מראה כיצד השיעור נגזר משינוי ברמת המדד.

רמת מדד המחירים היא נתון מסכם ביחס לתקופת בסיס. שיעור האינפלציה הוא אחוז השינוי ברמה הזאת בין שתי נקודות זמן. בדוגמה היפותטית, אם שיעור חיובי יורד מ-4% ל-1%, המחירים הממוצעים עדיין עולים, רק לאט יותר. האטה בקצב אינה מחזירה את רמת המחירים לערך קודם.

לעומת זאת, שיעור שלילי אומר שהמדד שנבחר ירד בתקופה שנמדדה. כדי לתאר דפלציה במשק כולו, חשוב לבדוק גם עד כמה הירידה רחבה וכמה זמן היא נמשכת. ירידה זמנית במספר קטן של רכיבים אינה מספיקה. המסקנה תלויה במדד ובתקופה שנבדקים.

במדד CPI, רמה של 100 היא ערך מדד ביחס לתקופת בסיס; מדובר בנקודות מדד ולא בסכום כסף. אין להשוות ישירות רמות גולמיות של סדרות מדד שונות כאילו הן משתמשות באותו בסיס ובאותו תחום כיסוי. [ההסבר של BLS על מושגי CPI]({source:blsCpiConcepts}) מסייע להבין כיצד לפרש את המדד.

לצורך המחשה בלבד, נניח שמדד רחב מתחיל ב-100 ועולה ל-104. השינוי הוא (104 ÷ 100 − 1) × 100 = ‎+4%. בתקופה הבאה הוא מגיע ל-105.04: (105.04 ÷ 104 − 1) × 100 = ‎+1%. הרמה עדיין עולה, ולכן מדובר בהאטה באינפלציה ולא בירידת מחירים.

שתי העליות מצטברות זו על גבי זו ולא מתחברות בחיבור פשוט: 100 × 1.04 × 1.01 = 105.04. בסך הכול זו עלייה של 5.04% מ-100, ולא 5%.

לאחר מכן, נניח שהמדד יורד ל-103.9896: (103.9896 ÷ 105.04 − 1) × 100 = ‎−1%. השינוי במדד שלילי באותה תקופה. עם זאת, ירידה בודדת אינה מוכיחה דפלציה רחבה ומתמשכת; כדי לתאר דפלציה נדרשות ירידות מחירים בתחומים רבים שנמשכות לאורך זמן. ובכל זאת, 103.9896 גבוה ב-3.9896% מרמת הפתיחה 100, ולכן הירידה בתקופה זו אינה מוחקת אוטומטית את העליות שקדמו לה. כל המספרים היפותטיים ואינם נתונים עדכניים או תחזית.

השיעור לעומת שנה קודמת משווה את המדד בחודש הנוכחי למדד באותו חודש בשנה הקודמת. בדוגמה היפותטית, אם המדד הנוכחי במאי הוא 104 והמדד במאי הקודם היה 100, השינוי השנתי הוא (104 ÷ 100 − 1) × 100 = 4%. ביוני המדד הנוכחי עולה ל-105, וערך ההשוואה ביוני הקודם היה 102. לכן (105 ÷ 102 − 1) × 100 ≈ 2.94%.

באותה דוגמה היפותטית, המדד הנוכחי עולה מ-104 במאי ל-105 ביוני, עלייה חודשית של כ-0.96%: (105 ÷ 104 − 1) × 100. זו השוואה חודשית, להבדיל מהשיעור השנתי של יוני, שעומד בדוגמה על כ-2.94%.

כלומר, השיעור השנתי יורד מ-4% לכ-2.94%, בעוד המדד הנוכחי עולה מ-104 ל-105. ההשוואה עוברת ממאי ליוני, ולכן גם ערך הבסיס מלפני שנה משתנה. התוצאה כשלעצמה אינה אומרת שהמחירים הנוכחיים ירדו או חזרו לרמה קודמת. המספרים היפותטיים.

הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה של העבודה (BLS) מפרסמת את מדד המחירים לצרכן CPI. הוא מודד את השינוי הממוצע במחירי סל מוצרים ושירותים שנרכשים בידי צרכנים עירוניים. זהו סל סטטיסטי מייצג, לא התקציב האישי של כל משק בית. [שאלות ותשובות של BLS על CPI]({source:blsCpiFaq}) ו[הסבר מושגי CPI]({source:blsCpiConcepts}) מפרטים את הכיסוי ואת אופן הפרשנות.

הלשכה האמריקאית לניתוח כלכלי (BEA) מפרסמת את מדד מחירי ההוצאות לצריכה אישית PCE. המדד עוקב אחר מחירי מוצרים ושירותים שנרכשים בידי אנשים או עבורם. תחום הכיסוי שלו אינו זהה לזה של CPI; הכיסוי, המשקולות ומקורות הנתונים עשויים להיות שונים. ראו את [מדד מחירי PCE של BEA]({source:beaPcePriceIndex}). לכן יש לציין איזה מדד ואיזו תקופה נבדקים לפני שמכנים שינוי אינפלציה או דפלציה. להרחבה ראו השוואה בין CPI, PCE ומדד מחירי התוצר.

הבנק המרכזי של ארצות הברית, הפדרל ריזרב, קבע יעד אינפלציה ארוך טווח של 2%, הנמדד באמצעות השינוי השנתי במדד מחירי PCE. זהו יעד של המדיניות המוניטרית בארצות הברית, לא הגדרה של דיסאינפלציה או דפלציה ולא סף אוניברסלי. אם השיעור היה גבוה יותר קודם, שיעור של 3% יכול לשקף אינפלציה חיובית שנחלשת; אין צורך להגיע ל-2% כדי לתאר האטה באינפלציה.

[הצהרת היעדים ארוכי הטווח של הפדרל ריזרב]({source:fedTwoPercentGoal}) מסבירה את המדד ואת היעד. יש להשתמש בו להבנת המדיניות האמריקאית, ולא ככלל אחיד למדינות אחרות.

אם סכום החוב נקוב בדולרים ואינו משתנה, בעוד המחירים וההכנסות הכספיות יורדים בקצבים שונים, אותו החזר עשוי להיות כבד יותר ביחס להכנסה או לסחורות שאפשר לקנות, כפי שמתואר ב[דיון של הפדרל ריזרב על השפעת הדפלציה על החזר חובות]({source:fedDeflationDebtBurden}). חוב נומינלי קבוע אינו יורד אוטומטית יחד עם מדד המחירים. עם זאת, ההשפעה תלויה בחוזה, בהכנסה ובעיתוי, ואינה זהה לכל הלווים.

זהו מנגנון אפשרי, לא תחזית. ירידה במדד בתקופה אחת אינה מוכיחה דפלציה מתמשכת, וסחרור דפלציוני אינו בלתי נמנע. הפרידו בין שינוי המחירים שנמדד לבין מסקנות על הכנסה, חובות ופעילות כלכלית.

תחילה זהו את המדד ואת הכיסוי שלו: CPI או PCE? לאחר מכן רשמו את התקופה ואת סוג ההשוואה, למשל לחודש הקודם או לאותו חודש בשנה שעברה. בדקו אם הנתון הוא רמת מדד או שיעור שינוי, ואם השיעור חיובי או שלילי. כאשר שיעור חיובי יורד, המחירים לפי אותו מדד עדיין עולים, אך לאט יותר.

לפני שמתארים את המשק כולו כדפלציוני, בדקו עד כמה הירידה רחבה וכמה זמן היא נמשכת. מוצר זול יותר או שיעור שנתי נמוך יותר אינם מספיקים. להשפעת האינפלציה על כוח הקנייה ראו תשואות נומינליות וריאליות ואינפלציה. להבחנה בין ערך התוצר במחירים שוטפים לבין התוצר המתואם לשינויי מחירים, ראו המדריך לתמ״ג נומינלי וריאלי. כל נתוני המדד וההשוואה בין מאי ליוני במאמר היפותטיים לחלוטין.