שיעור החיסכון האישי: כיצד BEA מחשב אותו ומה הוא מודד

שיעור החיסכון האישי מציג את החיסכון האישי כאחוז מההכנסה האישית הפנויה (DPI). הלשכה האמריקאית לניתוח כלכלי (BEA) מפרסמת אותו כחלק מחשבונות ההכנסה והתוצר הלאומיים (NIPA). זהו מדד של זרם לאורך תקופה: כמה מההכנסה לאחר מס של המגזר האישי נותר לאחר הפחתת ההוצאות האישיות ש-BEA כוללת.

השיעור עונה על שאלה של יחס. אם החיסכון האישי הוא 6% מה-DPI, אין פירוש הדבר שכל משק בית חסך 6% מהכנסתו שלו. הוא מתאר את הקשר בין שתי אומדנים מצרפיים של NIPA לתקופה שצוינה. [עמוד שיעור החיסכון האישי של BEA]({source:beaPersonalSavingRate}) מגדיר את המדד ומקשר לטבלאות החשבונאיות הבסיסיות.

אחוז שונה גם מסכום החיסכון בדולרים. השיעור עשוי לעלות כאשר סכום החיסכון עולה, אך הוא יכול לרדת גם כשהסכום גדל, אם ה-DPI צומח בשיעור יחסי מהיר יותר מהחיסכון האישי. קראו את השיעור לצד המונה, המכנה, התקופה וגרסת הנתונים. שינוי חודשי יחיד אינו מוכיח מדוע משקי בית שינו את הוצאותיהם או מה משפחה מסוימת צריכה לעשות.

BEA מגדיר DPI כהכנסה אישית בניכוי מסים אישיים שוטפים. ההוצאות האישיות כוללות הוצאות לצריכה אישית (PCE), תשלומי ריבית אישיים ותשלומי העברה שוטפים אישיים. חיסכון אישי הוא ההכנסה האישית בניכוי ההוצאות האישיות והמסים האישיים השוטפים. מאחר שהמסים כבר הופחתו מ-DPI, אפשר לכתוב את אותו חישוב בקיצור:

חיסכון אישי = DPI − הוצאות אישיות

שיעור חיסכון אישי = חיסכון אישי ÷ DPI × 100

[ההגדרות של BEA להכנסה ולהוצאות אישיות]({source:beaPersonalIncomeOutlaysDefinitions}) מפרטות את הקשרים החשבונאיים האלה. המכנה הוא DPI, ולא הכנסה אישית ברוטו, שכר בלבד או סך המכירות הקמעונאיות. המונה הוא החיסכון האישי לפי הגדרת BEA, לא עלייה שנצפתה ביתרות עובר ושב או חשבונות חיסכון.

הנוסחה גם מסבירה מדוע שתי סדרות המרכיבים חשובות. אם DPI הוא 1,000 מיליארד דולר בתקופה מסוימת וההוצאות האישיות הן 940 מיליארד, החיסכון האישי הוא 60 מיליארד והשיעור הוא 6%. אם ההוצאות עולות על DPI, החישוב נותן חיסכון אישי שלילי באותה תקופה. [שאלות BEA על האפשרות שחיסכון אישי יהיה שלילי]({source:beaFaq65}) מסבירות שהוצאות רבעוניות יכולות לעבור זמנית את DPI משום שההכנסה השוטפת אינה מקור המימון היחיד: משקי בית יכולים למשוך פיקדונות שנחסכו קודם, למכור נכסים או ללוות. לכן השיעור אינו ציון למשק בית, אלא תוצאה של חלוקת זרמים מצרפיים מוגדרים של BEA.

נניח שבתקופה א׳ היפותטית DPI הוא 1,000 מיליארד דולר וההוצאות האישיות הן 940 מיליארד. החיסכון האישי הוא 60 מיליארד, ולכן השיעור הוא 60 חלקי 1,000, או 6.0%.

בתקופה ב׳ היפותטית, נניח ש-DPI עולה ל-1,050 מיליארד דולר וההוצאות עולות גם הן ל-970 מיליארד. החיסכון הוא כעת 80 מיליארד והשיעור כ-7.6%. גם ההוצאות וגם סכום החיסכון בדולרים גדלו. החיסכון האישי עלה מ-60 ל-80 מיליארד, כ-33.3%, ואילו DPI עלה ב-5%. לכן החיסכון האישי גדל בשיעור יחסי מהיר יותר מ-DPI והפך לחלק גדול יותר ממנו.

כל הנתונים כאן הומצאו כדי להמחיש את החישוב. הם אינם פרסום של BEA, אומדן עדכני או תחזית. הם גם אינם מראים מה גרם לשינוי. בנתונים בפועל, שינויים עשויים לשקף תנועה בכמה רכיבים של הכנסה והוצאות, ותיקונים מאוחרים עשויים לשנות את הערכים שפורסמו.

<!-- learn:illustration -->

השיעור עשוי להשתנות משום שהחיסכון האישי משתנה, משום ש-DPI משתנה, או משום ששניהם נעים בקצבים שונים. מכיוון שהחיסכון האישי שווה ל-DPI פחות ההוצאות האישיות, שינויים בהכנסה האישית, במסים שוטפים, ב-PCE, בתשלומי ריבית אישיים או בתשלומי העברה שוטפים אישיים עשויים להשפיע על החישוב. הזהות החשבונאית מתארת את הקשר בין המרכיבים, אך כשלעצמה אינה מזהה את הסיבה ההתנהגותית לשינוי.

המכנה חשוב גם כאשר סכום החיסכון עולה. בדוגמה היפותטית נפרדת, חיסכון של 60 מיליארד דולר מתוך DPI של 1,000 מיליארד הוא 6.0%. חיסכון של 66 מיליארד מתוך DPI של 1,200 מיליארד הוא 5.5%. סכום החיסכון עלה, אך השיעור ירד משום ש-DPI צמח בשיעור יחסי מהיר יותר. לכן שיעור וסכום יכולים לנוע בכיוונים שונים בלי שאחד החישובים יהיה שגוי.

בדומה לכך, עלייה בשיעור אינה אומרת אוטומטית שכל משקי הבית נעשו זהירים יותר או בטוחים יותר. המדד המצרפי משלב הכנסות והוצאות רבות, והפרסום אינו מפריד כשלעצמו את מניעי משקי הבית. לפני הסבר לשינוי, בדקו את רכיבי הנתונים, התקופה והאם תיקונים שינו את ההשוואה. טענה סיבתית דורשת ראיות מעבר ליחס עצמו.

שיעור החיסכון האישי מבוסס על חשבון המגזר האישי של BEA. הוא מסכם זרמים מוגדרים של הכנסות והוצאות במגזר המכוסה; הוא אינו ממוצע שמתקבל משאלה לכל אדם כמה כסף מזומן שמר. פרק 2, “Fundamental Concepts”, של מדריך NIPA של BEA מסביר את מושגי ההכנסה והחיסכון; Account 3 בנספח הוא Personal Income and Outlay Account. [המדריך]({source:beaNipaHandbookFundamentals}) מציין שהחשבון כולל משקי בית, מוסדות ללא כוונת רווח המשרתים משקי בית (NPISHs), קרנות רווחה פרטיות שאינן מבוטחות וקרנות נאמנות פרטיות.

ההבחנה חשובה כשמשווים את השיעור למצב הכספי של משפחה. BEA מציין שניתן להשתמש בחיסכון אישי לרכישת נכסים פיננסיים כמו פיקדונות בנקאיים וקרנות נאמנות, לרכישת בית או להפחתת התחייבויות באמצעות החזר קרן של משכנתה או חוב צרכני. [שאלות BEA על חיסכון אישי]({source:beaFaq65}) מתארות שימושים אלה. לכן השיעור אינו ספירה ישירה של יתרות פיקדונות: ניתן להפנות חיסכון לכמה שימושים, ושינויים בפיקדונות לבדם אינם חייבים להיות שווים לחיסכון האישי. כמדד מצרפי הוא גם אינו מראה כיצד החיסכון מתחלק בין משקי הבית. שיעור גבוה אינו מוכיח שלכל קבוצה יש כרית ביטחון מספקת; שיעור נמוך אינו מוכיח שכל משקי הבית מצמצמים נכסים.

חיסכון אישי גם אינו זהה לשינוי בשווי הנקי של משקי הבית. הטיפול של NIPA אינו כולל רווחי הון והפסדי הון כחיסכון אישי. עלייה או ירידה בשווי השוק של בית או תיק השקעות עשויה להשפיע על העושר בלי להיות זרם החיסכון השוטף שמוצג בשיעור. אין לקרוא את השיעור כמדד מלא של מאזן הנכסים וההתחייבויות. [הסעיף „Income and saving” במדריך NIPA של BEA]({source:beaNipaHandbookFundamentals}) מתאר את הגבול החשבונאי הזה.

חיסכון אישי גם אינו זהה לחיסכון לאומי. זהו מדד המגזר האישי כפי שהוא מוגדר בחשבונות BEA. כדי לדון בחיסכון של כלל הכלכלה יש לבדוק את החשבונות וההגדרות הרחבים יותר, ולא להתייחס לשיעור הזה כסך הכולל.

BEA מפרסם רמות דולריות חודשיות ורבעוניות רבות כשיעורים שנתיים מתואמי עונתיות (SAAR). נתוני הדולר בפרסום מותאמים לקצב שנתי לאחר התאמה עונתית; לכן רמת SAAR חודשית או רבעונית אינה הסכום שנצבר בפועל במשך שנה קלנדרית שלמה. בדקו את היחידות ואת התקופה לצד כל מספר. [המידע הנוסף בפרסום ההכנסה וההוצאות האישיות של BEA]({source:beaPersonalIncomeOutlaysDefinitions}) מסביר את התדירות ואת מוסכמת הקצב השנתי.

שיעור החיסכון נותר אחוז שמחושב מנתוני החיסכון האישי וה-DPI המתאימים לאותה תקופה. אם שני הזרמים הדולריים לאותה תקופה מוצגים באמצעות גורם שנתי משותף, הגורם מצטמצם בחלוקה. אל תכפילו שוב את האחוז שפורסם ב-12 או ב-4. שמרו על היחידות המתאימות: דולרים בקצב שנתי לרמות, ואחוז ליחס.

זכרו גם שההוצאות האישיות רחבות יותר מ-PCE לבדו. לצד PCE, BEA כולל בהוצאות האישיות תשלומי ריבית אישיים ותשלומי העברה שוטפים אישיים. לכן דוח מכירות קמעונאיות או נתון PCE מרכזי לבדם אינם מלוא סך ההוצאות שמשמש בחישוב החיסכון האישי.

שיעור החיסכון האישי תלוי ב-DPI ובהוצאות האישיות, ולכן תיקון של אחת הסדרות עשוי לשנות את סכום החיסכון המחושב ואת חלקו מתוך DPI. [שאלת BEA: כיצד BEA תיקנה לאורך זמן את נתוני החיסכון האישי ואת שיעור החיסכון האישי?]({source:beaRevisionsFaq}) מסבירות שאומדנים עשויים להתעדכן כשמתקבלים נתונים חדשים או מתוקנים, וכשמשופרות שיטות, הגדרות או תפיסות.

שיעור מתוקן אינו בהכרח ראיה שמשקי הבית שינו את התנהגותם אחרי הפרסום הראשון. ייתכן שמדובר באומדן חדש של ההכנסה או ההוצאות באותה תקופה. להשוואה עקבית, רשמו את תאריך הפרסום או את גרסת הנתונים, והשתמשו בערכים מאותה גרסה ככל האפשר. אם תרשים משלב תצפיות שהורדו במועדים שונים, בדקו שהסדרה ההיסטורית עודכנה באופן אחיד.

אל תניחו שלכל סדרות ופרסומי BEA יש לוח תיקונים יחיד. שאלות ה-FAQ מתארות את הנוהג לגבי האומדנים שבתחומן; היעזרו בפרסום ובטבלה הרלוונטיים עבור הסדרה וגרסת הנתונים שבהן אתם משתמשים.

תחילה זהו את חודש או רבעון הייחוס ואת גרסת הנתונים. לאחר מכן קראו את השיעור לצד החיסכון האישי וה-DPI במקום לפרש את האחוז לבדו. בדקו אם הרמות הדולריות הן שיעורים שנתיים מתואמי עונתיות, וזכרו שהאחוז אינו סכום דולרי שנתי נוסף.

לאחר מכן בדקו את רכיבי החישוב. החיסכון האישי הוא DPI פחות ההוצאות האישיות; ההוצאות כוללות PCE, תשלומי ריבית אישיים ותשלומי העברה שוטפים אישיים. ודאו שהמונה, המכנה ותקופת ההשוואה שייכים לאותה גרסת נתונים של BEA. אל תסיקו מהיחס המצרפי לבדו את מניעי משקי הבית, את חלוקת החיסכון או שינויים בעושר.

להגדרות קשורות, קראו על נתונים מתואמי עונתיות ונתונים ללא התאמה עונתית: SA, NSA ו-SAAR. ההבדל בין תגובה שולית לבין שיעור חיסכון מצרפי מוסבר בנטייה השולית לצרוך ולחסוך. להשוואת היקפן של שתי מדידות הוצאה נפוצות, ראו מכירות קמעונאיות לעומת הוצאות צריכה PCE.

לפני חישוב או ציטוט, ודאו שהיחידות והתקופות תואמות. מעבר מ-6.0% לכ-7.6% הוא שינוי של כ-1.6 נקודות אחוז, לא עלייה יחסית של 1.6%. הבחינו בין תאריך הפרסום לבין החודש או הרבעון שהנתונים מתארים. אל תחברו את השיעורים החודשיים ואל תשתמשו בממוצע פשוט שלהם כשיעור שנתי: חשבו שיעור שנתי מהחיסכון האישי ומה-DPI של אותה תקופה שנתית, מפני שהמכנים החודשיים עשויים להיות שונים.