עקומת J ותנאי מרשל–לרנר: מדוע מאזן הסחר עלול להיחלש תחילה

נסמן ב־E את מספר יחידות המטבע המקומי H הדרושות לרכישת יחידה אחת של מטבע זר F.

אם E עולה מ־100 H/F ל־110 H/F, המטבע המקומי פוחת: דרושות יותר יחידות H כדי לקנות אותה כמות של F.

בשער ההפוך, F לכל H, המספר דווקא יורד.

ציינו את כיוון השער לפני שאתם אומרים שמטבע ״עלה״ או ״ירד״.

מאזן הסחר כאן הוא ערך היצוא פחות ערך היבוא, הנמדד ב־H לאורך תקופה מוגדרת.

בדוגמה פשוטה של סחורות: B_H = תקבולי יצוא ב־H − תשלומי יבוא ב־H.

מאזן שמתפרסם עשוי לכלול סחורות בלבד או סחורות ושירותים, לכן בדקו את הגדרתו.

מאזן הסחר אינו החשבון השוטף כולו, הכולל גם הכנסה ראשונית והעברות. {source:imfWeo2007ExchangeRatesExternalAdjustment}

מאזן במטבע המקומי הוא מדד ערך נומינלי.

הוא משלב מחירים וכמויות לאחר שהסכומים הומרו ל־H.

מאזן שנמדד במטבע אחר, מדד נפח יצוא פחות מדד נפח יבוא, ומדד שער חליפין אפקטיבי ריאלי עונים על שאלות שונות.

תנאי הסחר ומאזן הסחר מסביר מדוע מחירים יחסיים וערכי סחר מדווחים עשויים להשתנות בדרכים שונות.

עקומת J היא שם למסלול אפשרי לאורך זמן לאחר פיחות.

אם מאזן הסחר במטבע המקומי יורד תחילה ואז עולה, המסלול המצויר עשוי להזכיר את האות J.

הירידה הראשונית עשויה להתרחש כל עוד מחירי חוזים וכמויות הזמנה משתנים באיטיות; בהמשך ייתכן שיפור אם המחירים היחסיים גורמים לקונים לייבא פחות וללקוחות בחו״ל לקנות יותר יצוא.

הצורה הזאת אינה חוק, תחזית או המלצה למדיניות.

המסלול בטווח הקצר עשוי להיות שונה, ייתכן שלא תיראה עקומת J, וייתכן שלא יהיה שיפור בהמשך.

שער החליפין עשוי לנוע במקביל לשינויים בביקוש, בהיצע, במחירי סחורות, בתנאי המימון או בזעזועים אחרים שמשפיעים על הסחר.

רצף אירועים שנצפה לבדו אינו מוכיח שהפיחות גרם להם. {source:imfWp16107ExternalAdjustmentOilExporters}

תנאי מרשל–לרנר שואל שאלה אחרת: במודל מפושט, האם כמויות היבוא והיצוא מגיבות למחירים היחסיים בעוצמה שמספיקה כדי לקזז את השפעת המחירים על מאזן הסחר במטבע המקומי?

זהו תנאי על גמישויות, ולא שם למסלול לאורך זמן.

מדינה עשויה לעמוד בתנאי הגמישויות לטווח ארוך ועדיין לראות את המאזן מידרדר תחילה אם הכמויות מגיבות בפיגור.

שער החליפין יכול לשנות את המחיר במטבע המקומי של חשבונית הנקובה במטבע זר ברגע ההמרה.

אבל ייתכן שסחורות שכבר הוזמנו, נשלחו או מכוסות בחוזים לא יתומחרו מחדש או יוחלפו מיד.

לכן כמויות היבוא עשויות להישאר קרובות לרמתן הקודמת, אף שהסכום המשולם ב־H משתנה.

גם לתגובת כמויות היצוא נדרש זמן.

קונים בחו״ל עשויים להזדקק לזמן כדי למצוא ספק, לנהל מחדש חוזה או לשנות תוכניות ייצור.

יצואנים עלולים להיתקל במגבלות קיבולת או להסתמך על חומרי גלם מיובאים שהתייקרו במטבע המקומי.

מחיר יצוא תחרותי יותר אינו יוצר היצע נוסף מיד.

מסמך העבודה של קרן המטבע הבינלאומית מאת Behar ו־Fouejieu מתאר את השפעת המחירים כמיידית ואת השפעות הכמויות האפשריות ככאלה שמתעכבות בדרך כלל. {source:imfWp16107ExternalAdjustmentOilExporters}

מחקר של הפדרל ריזרב מצא שתגובת זרמי הסחר וגלגול שער החליפין למחירים שונים בין ארצות הברית ליפן. {source:fedIfdp456ExchangeRatesPricesExternalAdjustmentUsJapan}

<!-- learn:figure -->

המספרים הבאים מומצאים כדי להמחיש את החשבונאות.

הם אינם נתונים שנצפו או תחזית.

נניח ש־H הוא המטבע המקומי, F הוא המטבע הזר, ו־E הוא מספר יחידות H לכל F.

נניח גם שהמאזן מתחיל באפס, מחירי היצוא קשיחים ב־H, חשבוניות היבוא נקובות ב־F ומומרות במלואן ל־H, והכמויות אינן משתנות מיד.

בשער של 100 H/F, נניח שנמכרות 100 יחידות יצוא במחיר H10 ליחידה.

תקבולי היצוא הם H1,000.

נניח ש־100 יחידות יבוא עולות F0.10 כל אחת; כאשר E = 100 H/F כל יחידה עולה H10, ולכן חשבון היבוא הוא גם H1,000.

מאזן הסחר במטבע המקומי הוא H0.

כעת E עולה ב־10% ל־110 H/F.

בתקופה הראשונה נשאיר את הכמויות כפי שהונחו.

תקבולי היצוא נותרים 100 × H10 = H1,000.

חשבונית היבוא במטבע זר נשארת F0.10 ליחידה, אך ההמרה מעלה את מחירה במטבע המקומי ל־H11.

חשבון היבוא נעשה 100 × H11 = H1,100, ולכן המאזן יורד ל־−H100.

בהתאמה מאוחרת ונפרדת שנניח, היצוא עולה ל־120 יחידות והיבוא יורד ל־90, בעוד מחירי היחידה במטבע המקומי נותרים H10 ו־H11.

תקבולי היצוא הם H1,200 וחשבון היבוא H990, ולכן המאזן עומד כעת על +H210.

המסלול H0 → −H100 → +H210 ממחיש עקומת J אפשרית.

התוצאה תלויה בהנחות התמחור והכמות שפורטו; היא אינה תגובה טיפוסית או מובטחת.

בדוגמת עקומת J הקודמת הנחנו שהמרת חשבונית יבוא במטבע זר משנה במלואה את מחירה ב־H.

כעת נניח, לצורך המחשה בלבד, שרק 40% מהשינוי בשער החליפין מגיעים למחיר ליחידת יבוא בתקופה הראשונה.

השער עולה מ־100 H/F ל־110 H/F, כלומר ב־10%, אך נניח שמחיר היבוא H10 משקף רק 40% מהשינוי הזה.

בחישוב הליניארי הפשוט הזה, מחיר היבוא נעשה H10 × (1 + 0.40 × 0.10) = H10.40.

אם הכמות שהנחנו נשארת 100 יחידות, חשבון היבוא הוא H1,040 לעומת תקבולי יצוא של H1,000, ולכן המאזן הוא −H40.

הירידה הראשונית הזאת קטנה מ־−H100 בדוגמה הקודמת שבה ההמרה הייתה מלאה.

שיעור 40% מומצא לצורך החשבון, ואינו אומדן שנצפה.

כאן, גלגול פירושו ששינוי שער החליפין מגיע למחיר היבוא בגבול; אין הכוונה שעלות היבואן התגלגלה למחירי הקמעונאות או לאינפלציה לצרכן.

גלגול שונה משנה את המחירים היחסיים שהקונים רואים, ולכן סכום הגמישויות ממודל של גלגול מלא אינו יכול לבדו לשמש מבחן לתגובת מאזן הסחר. {source:imfWeo2007ExchangeRatesExternalAdjustment}

במקרה המסורתי המפושט, מאזן הסחר מתחיל מאוזן, שינויים בשער החליפין עוברים במלואם למחירי היבוא במדינה ובחו״ל, והגמישויות נמדדות ביחס למחירים יחסיים.

בהנחות האלה, פיחות משפר את מאזן הסחר הנומינלי במטבע המקומי אם סכום הערכים המוחלטים של גמישויות הביקוש ליצוא וליבוא ביחס למחיר גדול מאחד: |ε_X| + |ε_M| > 1.

כאן הגמישויות מודדות עד כמה כמויות היצוא והיבוא מגיבות למחירים היחסיים.

כאשר גלגול שער החליפין אינו מלא, לא די בסף הפשוט של סכום מעל אחת: התנאי הרלוונטי תלוי גם באופן שבו שינויים בשער משפיעים על מחירי היבוא והיצוא ועל תנאי הסחר. {source:imfWeo2007ExchangeRatesExternalAdjustment}

הסף הזה אינו כלל אוניברסלי לכל שינוי בשער החליפין.

אם המדינה מתחילה בגירעון או בעודף, ערכי היצוא והיבוא ההתחלתיים אינם שווים, ולכן המשקל ההתחלתי שלהם חשוב; מבחן הסכום מעל אחת אינו חל לבדו.

גם כשהתנאי לטווח ארוך מתקיים, הוא אינו קובע כמה חודשים או רבעונים יידרשו להתאמת הכמויות.

מסמך העבודה של Behar ו־Fouejieu מדגיש את ההשפעות המתחרות של מחירים וכמויות ומציין שהממצאים האמפיריים לגבי עקומת J שונים בין המחקרים שהוא סוקר. {source:imfWp16107ExternalAdjustmentOilExporters}

גמישות מחיר מתארת בכמה אחוזים משתנה הכמות המבוקשת כאשר המחיר שהקונים משלמים משתנה ב־1%.

כאשר עליית מחיר מפחיתה את הכמות המבוקשת, הגמישות שלילית; לכן הנוסחה המסורתית מחברת ערכים מוחלטים.

גמישות שהערך המוחלט שלה הוא 0.7 פירושה שבסביבת נקודת המוצא, ירידה של 10% במחיר מתאימה בקירוב לעלייה של 7% בכמות.

זו קירבה מקומית; היא אינה אומרת ששינוי מחיר גדול יפיק תמיד אותה תגובת כמות יחסית.

לצורך המחשה מומצאת, נניח שהערך המוחלט של גמישות הביקוש ליצוא הוא 0.7 ושל גמישות הביקוש ליבוא הוא 0.6.

סכומן הוא 1.3, אך אלה ערכים לדוגמה ולא תצפיות, והם אינם מנבאים שיפור במדינה כלשהי.

תוצאת הסכום שמעל אחת חלה רק לצד ההנחות המסורתיות, ובהן מאזן סחר התחלתי מאוזן וגלגול מלא למחירי היבוא הרלוונטיים במדינה ובחו״ל.

גמישויות עשויות להשתנות לפי הכיסוי של המוצרים ולפי אופק הזמן.

ייתכן שלקונים יהיו מעט חלופות כל עוד החוזים קבועים, ואז הם יגיבו יותר לאחר שיוכלו להחליף ספק או מקור אספקה.

שינוי בערך יחידה מדוד עשוי לשקף גם שינוי בתמהיל המוצרים הנסחרים, ולא רק שינוי במחיר של אותו מוצר.

בדקו את המדגם, התקופה והגדרת המחיר לפני שאתם מתייחסים לגמישות משוערת כאל מאפיין יציב של מדינה. {source:imfWeo2007ExchangeRatesExternalAdjustment}

בחשבון סחורות פשוט, ערך היצוא הוא מחיר היחידה במטבע המקומי כפול כמות היצוא; ערך היבוא מחושב באותה דרך.

לכן שינוי במאזן הסחר משלב שינויים במחירי היצוא והיבוא עם שינויים בכמויות שנסחרו.

נניח, בדוגמה מומצאת, שמחיר יחידת יבוא עולה מ־H100 ל־H104 ואילו הכמות יורדת מ־100 יחידות ל־98.

החשבון החדש הוא H104 × 98 = H10,192, כלומר 1.92% מעל החשבון הקודם H10,000.

החשבון מדגים כיצד ירידה בכמות עשויה לקזז חלקית מחיר יחידה גבוה יותר; הוא אינו אומד תגובת ביקוש בפועל.

לאחר שינוי בשער החליפין, חשבון היבוא עשוי לעלות פחות אם הכמות יורדת, או שהעלייה עשויה להגיע מאוחר יותר אם מחיר הגבול מסתגל באיחור.

ביצוא, הבחינו בין המחיר שקונים זרים רואים, התקבול שהומר ל־H ומספר היחידות שנמכרו.

ערך תקבולי היצוא ב־H יכול להשתנות בגלל ההמרה גם אם מחיר המכירה במטבע זר לא השתנה, ולכן התקבולים לבדם אינם מגלים כיצד הביקוש מחו״ל הגיב.

הכפלה זו היא פירוק חשבונאי, לא דרך לזהות סיבות.

השוו מדדי מחיר וכמות תואמים באותו מטבע, כיסוי מוצרים ותקופה לפני שאתם מייחסים שינוי במאזן לאחד המרכיבים. {source:imfWeo2007ExchangeRatesExternalAdjustment}

גלגול שער החליפין ומטבע החשבונית חשובים. אם היצואן משאיר את מחירו במטבע הזר ללא שינוי, מחירי היבוא במטבע המקומי עשויים לעלות יחד עם E.

אם המחירים קשיחים במטבע הקונה, או שהספק סופג חלק מהשינוי בשולי הרווח שלו, תגובת המחיר המקומי עשויה להיות קטנה יותר או מאוחרת.

מחיר שאינו משתנה במטבע היצואן נקרא תמחור במטבע היצרן; מחיר שנקבע במטבע הקונה נקרא תמחור במטבע הקונה או במטבע מקומי.

לכן המשפט ״המטבע פוחת ב־10%״ אינו אומר שכל מחיר יבוא ויצוא השתנה בדיוק ב־10%. {source:imfWeo2007ExchangeRatesExternalAdjustment} {source:fedIfdp456ExchangeRatesPricesExternalAdjustmentUsJapan}

גם הכנסות משקי הבית ועלויות הייצור חשובות.

פיחות עשוי להפחית את כוח הקנייה הריאלי של משקי הבית כאשר היבוא מתייקר. {source:imfWp16107ExternalAdjustmentOilExporters}

יצואנים שמשתמשים בדלק, במכונות או ברכיבים מיובאים עשויים לשאת בעלויות גבוהות יותר, שיגבילו את יכולתם להרחיב את הייצור. {source:imfWp16107ExternalAdjustmentOilExporters}

תגובה חלשה של היצע היצוא עשויה למנוע את השפעת הכמות שמניח שרטוט לימודי. {source:imfWp16107ExternalAdjustmentOilExporters}

מדיניות פיסקלית היא ערוץ נפרד: גם הוצאות הממשלה עשויות להשפיע על היבוא ועל המאזנים החיצוניים, במיוחד בכלכלות שמייצאות נפט.

Behar ו־Fouejieu מנתחים את הערוץ הפיסקלי בנפרד מתגובת שער החליפין. {source:imfWp16107ExternalAdjustmentOilExporters}

גם נקודת המוצא והרכב המוצרים חשובים. מדינה שמייבאת תשומות חיוניות או שיש לה מעט תחליפים מקומיים עשויה להפחית את כמויות היבוא רק במעט.

יצואן עם כושר ייצור לא מנוצל עשוי להרחיב מכירות ביתר קלות מיצואן הפועל סמוך למגבלת הקיבולת.

תמחור סחורות, חוזים ארוכים והחלוקה בין סחורות לשירותים יכולים גם הם לשנות את המאזן הנמדד.

אין מספר גמישות יחיד שמכריע בכל מקרה.

שער החליפין האפקטיבי הריאלי הוא מדד משוקלל לפי סחר ומתואם למחירים יחסיים, ולא שער נומינלי דו־צדדי.

השתמשו בו לשאלה שעליה הוא עונה והפרידו אותו ממאזן הסחר במטבע המקומי.

החשבון השוטף ומאזן הסחר מסביר את הגבול הרחב יותר של החשבונות החיצוניים.

NEER ו־REER מסביר את מדדי שער החליפין האפקטיבי. {source:fedIfdp456ExchangeRatesPricesExternalAdjustmentUsJapan}

ראשית, התאימו את תאריך השינוי בשער החליפין לתקופות שמכסים נתוני המחיר ונפח הסחר.

מדד מחיר יבוא בגבול שנע לפני כמויות היבוא או היצוא עשוי להתאים למסלול התאמה אפשרי, אך אינו מוכיח שהמסלול הזה גרם לשינוי.

השוואה בין שערי חליפין חודשיים לנתוני סחר רבעוניים עלולה לגרום לתאריכי חוזים, זמני משלוח או חלונות של סקרים להיראות כמו פיגור כלכלי.

בדקו את תדירות הנתונים, תקופת הייחוס, ההתאמה העונתית וכיסוי המוצרים, והשוו נתונים בני־השוואה.

ערכי סחר לבדם אינם מפרידים בין השפעות המחיר להשפעות הכמות.

כאשר הנתונים זמינים, בחנו יחד מחירי יחידה של יבוא ויצוא במטבע המקומי, מדדי נפח, מטבע החשבונית, הכיסוי והתיקונים המאוחרים.

ערכי יחידה עשויים להשתנות בגלל שינוי בתמהיל הסחורות, ולכן אינם תמיד משקפים מחיר נקי של מוצר שלא השתנה.

מאזן נומינלי ומדד נפח יכולים לנוע בכיוונים שונים ללא סתירה אם ההגדרות שלהם או מועדי התצפית שונים. {source:imfWp16107ExternalAdjustmentOilExporters} {source:fedIfdp456ExchangeRatesPricesExternalAdjustmentUsJapan}

גם לאחר בדיקת סדר הזמנים, יש צורך בראיות נפרדות כדי לקבוע סיבתיות.

הביקוש המקומי והזר, עלויות הסחורות, תנאי המימון או זעזועים אחרים עשויים להשתנות לצד שער החליפין.

תרשים בצורת J מתאר רצף שנצפה; בלי השוואה לתרחיש נגדי, הוא אינו מזהה את השפעת שער החליפין.

תחילה זהו את שער החליפין ואת כיוונו: האם מספר גבוה יותר פירושו ש־H נחלש או התחזק?

אחר כך בדקו את מטבע המאזן, את הכיסוי הסטטיסטי שלו ואת התקופה.

טענה על הערך במטבע מקומי של סחר בסחורות אינה בהכרח טענה על כמויות היצוא והיבוא או על החשבון השוטף כולו.

לאחר מכן בדקו מחירים וכמויות בנפרד.

חפשו את מטבע החשבונית, היקף גלגול שער החליפין, מועדי החוזים, כמויות היבוא והיצוא וכל תשומה מיובאת.

לבסוף הבחינו בין עקומת J אפשרית בטווח הקצר לבין ההנחות שמאחורי תנאי מרשל–לרנר.

ציינו את הנתונים שנצפו ואת תקופת המדגם; אל תהפכו אף אחד מהמושגים לתחזית לגבי השפעתו של פיחות עתידי.